אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

סרטן הגדי

כלבים מסתכלים עליך מלמטה
חתולים מסתכלים עליך מלמעלה
חזירים מסתכלים עליך בגובה העיניים

את הבלוג שלי קוראים קודם בלחיצת ]PLAY על הסאונד המצורף
לפני 14 שנים. 24 באוקטובר 2009 בשעה 9:31

החיים הם ניסוי וטעייה. ממש כמו המשל על שני אבות שמשוחחים בניהם בגן משחקים.תגיד, אומר אחד מהם, זה הבן שלך שנפל שם? לא, הוא משיב , זה הבן שלי שקם.אתה נופל וקם.אתה רק מקווה לא ליפול באותו מקום פעמיים.ללמוד מטעויות. לקום ולהמשיך.
צבא.רכב.לימודים.עבודה.קריירה.פגישות ראשונות.אשה.חתונה.קורת גג.ילדים.
כל החיים שלנו הם בחירות. לכאן או לכאן. לפה או אחרת. אתה לא רק מקווה שהשכלת לבחור נכון, אתה בעיקר מקווה לחיות בשלום גם עם הבחירות התמוהות שלך. אלה שאתה לא בטוח שהיית בוחר בהם שנית.אתה עושה לפעמים סיכום ביניים.
אז מה היה לנו פה?
אתה קורא לזה מציאות אחרת. יקום מקביל. אתה מוצא את עצמך מדמיין מה היה קורה אילו. היית רוצה להיות האדון והמאסטר שאתה יודע שקיים בך. אבל אתה איש משפחה. סרטן אלא מה. ואתה רוצה ילדים. והרבה. אתה רוצה להיות סבא כשמאחורייך שבט שלם הקרוי על שמך.להשאיר שם משפחה.להשאיר ערכים. כאלו שנדמה שלא קיימים יותר. להשאיר זיכרונות. וגם כמה נכסים לא יזיקו.
אתה בוחר להינשא לשפחתך.להינשא ולא להתחתן כי האחרון נשמע רשמי מידי.השפחה הזו יותר מכל אחת אחרת.גם בגלל שאתה לא רוצה לחיות חיים שלמים ללא BDSM.זה חלק ממך.ממה שאתה.ממה שילדותך ונעוריך בסופו של דבר יצרו. לקלר אותה לעצמך לעולמים.על הזמנת החתונה ציירתם חבל. על הטבעת שלה עיטורי אזיקים שרק אתם תבינו את משמעותם. לנצח נצחים. עד יומכם האחרון. אתה חי בשלום עם בחירתך. אתה לא מתחרט.
בסוף אתה מפנים את העובדה שלא התחתנת עם מישהי שאתה יכול לחיות איתה. אתה התחתנת עם מישהי שאתה לא יכול בלעדיה.
כשהיא שואלת מה בעצם אתה אוהב בי ולא תמיד זוכה לתשובה. אתה יודע את התשובה אבל לא אומר. אתה אוהב אותה כי מאז שהיא איתך התחלת לאהוב את עצמך. אבל זו לא בדיוק תכונת אופי. איך להגיד לה. אתה בהחלט חי בשלום עם הבחירה שלך.אז מה היה לנו פה בעצם?
ושוב אתה עושה מן סיכום ביניים.מה באמת היה לנו פה עד עכשיו? מה היה יכול להיות אחרת? אתה בוחר לעצמך מציאות אחרת או יקום מקביל כזה או אחר. שם אתה מישהו אחר.אולי האדון שחלמת ורצית להיות. כזה שאחרים הגשימו ולך נותר רק לקרוא על מעלליהם בפורומים ובבלוגים.כל מה שנותר מאותו יקום מקביל שלך אלה אותם סיפורים שאתה מפרסם מיד פעם באותו מגזין עצמו. אז מה היה לנו בעצם עד עכשיו?
הסשנים זה לא מה שהיה פעם. פעם היו סשנים ספונטניים. חייתיים ובהמתיים. בפומבי ובתוך ארבע קירות. במועדונים הומי סוטים אי שם בדרום תל אביב ובמכונית של אבא. הייתה אחת כזו ואחת אחרת. ניסית את הכל. האמת שחשבת שניסית. אולי עשית פעם טבלת V. אילו שפחות היית רוצה לסשן. אתה בהחלט חי בשלום עם הבחירות שלך.
הסשנים של היום קצת השתנו. מזכיר לך את אותו סיפור שכתבת כבר, סשן הורים ואולי אתה בעצם חושב שזה סוג של המשך. סשן הורים חלק שני אבל ממש לא. אם בעבר זה היה רק עניין של רצון או זקפה,תירוץ,עניין.חטא.עונשו.מסיבה. מועדון. פנטזיה. צד שלישי מזדמן. היום הסשנים זה עסק אחר לגמרי. היום זה כבר עניין של תאריך והאם השכנה יכולה לשמור על הילדים.בקושי ספונטניים.דרוש תכנון מראש. דרוש להוציא אנרגיות לילדים בגן השעשועים הסמוך כדי שישנו טוב ויחסית גם מוקדם מהרגיל. דרוש להכין חדר.בייביסיטר לעת הצורך ובמקרה כזה כמובן לא תחת אותם ארבע קירות. את החפצים הסתרת היטב. יש דברים שלא תוכל להסביר לעולם למוצא הונילי הלא מודע. את הרהיט הסוואת כפריט נוי שבמקום לתלות עליו את שפחתך אתה תולה עליו את המעילים של החורף ואת התיקים לטיולים בצפון הארץ.היא לא יכולה לצעוק ולגנוח כמו שהריאות שלה יודעות שהיא יכולה.אתה לא יכול להשאיר את טיפות השעווה על הרצפה או על השולחן לבוקר למחרת. אתה חייב להעלים ראיות רגע אחרי הafter care.
הרי תמיד תמצא חטאים קטנים. אבל היום גם תרשום הכל. כל פאק הכי קטן ייכנס לרשימה. כל התחצפות. קימה מהספה לצורך ביצוע מטלה מיותרת ולא ממש דחופה רגע אחרי שכבר הכנת לעצמך את הקפה של אחרי שהילדים ישנים. היום זה היום. במסרונים אתה מעורר ציפייה. מעיר את החושים. מנסה לזכור מה היית פעם. האם תוכל להיות אי פעם שוב כזה? כמו אותה תמונה ישנה שלא ראית מזמן שמחזירה אותך בשנייה ולשנייה בהקיץ לעלומייך.
אתה לומד להבין שמפריזים יותר מידי במהות האושר. האושר הוא בסך הכל עניין של פרופורציה. אתה מקבל את מה שיש לך וטוב לך עם זה. אתה לא מאמין שאנשים פסימיסטים , שליליים, רואי שחורות או סתם כאלה שלא מסתפקים במועט יכולים להיות מאושרים. לא באמת מאושרים. אתה מביט על הישבן המלכותי של שפחתך אשתך ויודע שאתה מאושר. אתה מצליף בה באחד ממיני השוטים שצברת עם הזמן ויודע שאתה מאושר. אתה מכאיב לה ומלקה אותה. מעניש אותה. אתה מביט בערגה על הישבן המלכותי שלה ורואה בעצם את האמא של הילדים שלך. את זוגתך ואת החברה הכי טובה שלך. אתה מטפטף על התחת הזה שעווה רותחת ואדומה ורואה שם את זו שניקתה אחריך אחרי לילה של אלכוהול בחתונה של חבר.את זו שנותנת לך את הכדורים עוד לפני שאתה מבין בכלל שאתה חולה. אתה מחבק את התחת הפצוע והמדמם ואתה רואה שם את זאת שיודעת מתי אתה צריך את הספייס שלך.את זאת שסיפרת לה דברים שלא תספר לשופט האחרון שלך.אז מה היה לנו פה.
הסשנים הופכים לדומים אחד לרעהו. שינויים קלים בתפאורה ובתאורה אבל נשארים דומים. הסדר הוא אותו סדר. האפטר הוא אותו אפטר. המשחק המקדים מתארך יותר ולפעמים מתקצר יותר. לגעת באדום. לא לשנות מילה.אתה חייב לשלוט על זה. להמציא את עצמך מחדש. אני בוחר משמע אני קיים. להחזיר עטרה ליושנה. להיות האדון שאתה יודע שאתה יכול להיות.
אתה חייב לנטרל רגשות וסנטימנטים. להוריד טבעות. לחלוץ זיכרונות והיסטוריה. לנשל עבר ועתיד. לפני הטקסים המקובלים ומילות המפתח והקוד המיוחסים אתה חייב לעשות דבר אחד בלתי נמנע.
אתה חייב להפוך אותה לאובייקט. כמו שהיא הייתה אי שם בפגישות הראשונות. להפוך אותה לאובייקט. אתה בוחר. להתעלם מזה שאתה יודע איפה היא אוהבת שנוגעים בה ואיפה היא ממש אבל ממש לא .אתה לא חייב תירוצים. תהפוך לאובייקט. תנטרל. תמסור. תעביר ותשלוט. תתחיל מההתחלה. תתייחס אליה כמו אל מגששת טרייה.לחזור עם אותם ניואנסים נדושים אבל מחייבים. לא להפוך אותה לאובייקט. להחזיר אותה לאובייקט שהיא הייתה תמיד. וכך תישאר. גם במסווה של אמא ורעייה ומאהבת ואשת סוד ושותפה לחיים.פשוט להחזיר אותה לאובייקט שהיא. להתעלם מכל השאר. בלי משחקי תפקידים. בלי:"שלוש ארבע ו".תהיה האדון שאתה יודע שאתה. תפתח את השער ותנעל אחריך. רק אתה יודע. אתה בוחר.אובייקט. אתה משפיל ומכאיב ומנסה להתעלם מתחנוניה . מנסה להתעלם מה 'למה שם' ול- 'זה מזמן לא היה פה'.מנצל אותה לצרכייך. גם אלה וגם אלה. כלי שרת בידך. כלי. כלי קיבול. לזעמך על הבחירות שעשית.אתה לא מתחרט. לא על הבחירות ולא על האובייקטיפיקציה.
רק בסוף. אחרי כל הגמירות. כל אלה שלך וזאת האחת שלה. אחרי כל הסיגריות של אחרי בחדר ממ"ד אטום. אחרי כל הליטופים והחיבוקים. ללא תשאול של אחרי. ללא איך היה. אובייקט.תגידי תודה שנתתי לך לגמור.תודה על השירות.
אז מה היה לנו פה.
אבל רק בסוף אתה מבין שכל אותו זמן שחשבת שאתה עושה אובייקטיפיקציה לשפחתך מה שעשית בעצם זה אובייקטיפיקציה לעצמך.

בלוסום​(לא בעסק) - אז מה היה לנו פה.

קטע מדהים ומעולה. תודה שחלקת אותו איתי!
לפני 14 שנים
פרומיתאוס - זה נדיר לפגוש את מי שאתה ואת מי שאתה יכול להיות
.
תודה ידידי
לפני 14 שנים
שלגי - בן זונה של פוסט. תודה.
לפני 14 שנים
הכול במידה - התגובה נמחקה על ידי הכותב/ת.
לפני 14 שנים
הכול במידה - נהניתי לקרוא אולי בעיקר מפני שזיהיתי שם את עצמי ואת הגבר שנישאתי לו לפני שנים רבות.
אני מכירה היטב את התהליך של התמסמסות העוצמות, ובמקרה הפרטי שלנו הוא היה בלתי הפיך.
נשארתי כמובן עם הגבר שאני אוהבת.

ומה קרה עם העוצמות? זה כבר שייך לסיפור אחר.

לפני 14 שנים
פרומיתאוס - עוצמה אינה מתמוססת.
בחיבור גבר/אישה יש מופעים שונים, כמות שתואר כאן.

אילולי הייתה בו עוצמה בגבר שלך, לא היית עימו מתחילה.
אי אפשר לזייף בזה.
לפני 14 שנים
sky​(נשלטת){CL} - אהבתי והזדהיתי
והייתי כותבת לך את זה בפרטי אבל אין לי מנוי:)
לפני 14 שנים
Simone DeBra​(מתחלפת){השליטה} - This is one of the most beautiful texts I have ever had the pleasure to read.
Thank you for sharing.
I feel you really captured the essence of BDSM+love relationships
לפני 14 שנים
FlowerPower - כתיבה מעוררת השראה ומרתקת.
לפני 7 שנים
Sweetie​(נשלטת) - איזו פיסת חיים. תודה רבה.
לפני 7 שנים
חשופית שתוקה​(נשלטת) - זה כתוב מעולה.

אם זה רק לא היה צובט לי כל כך בלב.
לפני 6 שנים
נשלטת אלפא​(אחרת) - נתקלתי בזה היום..
במרחק שנים מאז שנכתב.. כתוב נפלא ומקבל עומק מהול במעט עצב כשאני מבינה שמאז כבר אינכם ...
לפני 6 שנים
Ollie​(נשלטת) - תתעלם ממני, אני רק מסמנת גרפיטי: אולי הייתה פה.
כי זה נראה לי כמו פוסט (ובלוג, בכלל) שלא הייתי רוצה שיישאר בלי שום תגובה שלי.
לפני 5 שנים
אינתיסאר - וואו
אחרי זה ואחרי פרחים לשבת
יהיה קשה להרדם בנחת
לפני 5 שנים
יעל t​(נשלטת) - שמונה שנים אחרי
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י