לפני 13 שנים. 23 במאי 2011 בשעה 17:47
10:15 בבוקר, אני בעבודה,מתגעגעת,רוצה..
שולחת אס.אם.אס:" , "I want you to control my mind, body & soul"....
חוזר אלי לוודא לאיזה כיוון אני מתכוונת.
אני במטבח מכינה לי ולבוס כוס קפה.מדגישה שאני רצינית.
"צבטי את הפטמה"..אין בעיה,אין לידי אף אחד,חזיה לא לבשתי היום בינכה,ממלאה הוראות.מבקשת שישלח הוראות ב-sms בלבד .
10:51: "בשעה 11:00 לכי לשירותים ודחפי אגרוף ל-30 שניות".כולי נרגשת..עוד 10 דקות?אגרוף?רק אני והבוס יושבים במשרד,שולחן מול שולחן,הוא בענייניו,אני שולחת את המסרים דרך המחשב,ומחכה להוראות מרחוק.אשתו של הבוס יצאה לסידורים,דלת השירותים מאחורי,איך אצליח לדחוף אגרוף ב-30 שניות?ואין עלי לא סיליקון ולא כלום.אבל הוא אמר!!!
10:59 -מסתובבת לשירותים,מורידה תחתונים,נוגעת בכוס,הכל חם ולוהט,המקום כאילו מזמין את האגרוף שלי בקלילות פנימה,תוך שניה גומרתתתתת,מתאפקת לא להשמיע קולות שהבוס לא ישמע.היד יוצאת לבנה לגמרי,מבוייצת,מיוחמת,חמה,רכה,ריחנית.מלקקת אותה .משאירה את הריח עליה,מדווחת שהיה "קליל".
11:10 -"ידעתי שיהיה קל..
11:30- 10 שניות של צביטת שתי הפטמות ביחד."
ואני לעצמי?מה הוא חושב? לא מגזים?שוב?עוד 20 דקות?בלי להירגע קצת?ואיפה ?בשירותים?מול הבוס?אבל זו שוב משימה "קלה",נעשה לו "טובה".
11:27 הבוס יוצא מהחדר,אני מאושרת,המשימה הבאה בידיים שלי
11:29 - "בשעה 12 שירותים-אצבע אמצעית ,יד ימין, לכוס, 10 סיבובים." מחייכת,חושבת שהראש שלו שם עובד שעות נוספות,צובטת חזק את הפיטמות,לא בטוחה שעברו 10 שניות,נדמה לי שאולי קצת יותר,אבל מקווה שהוא, לא ממש יהיה לו איכפת.
11:31 – " ואז בעמידה כפופה קדימה,לתחת- להחדיר עד הסוף,לסובב ולהוציא 10 פעמים ". הוהווווווו...הבן אדם משתולל לו שם.ואני מנסה לתכנן פה מה יהיה?הבוס יחשוב שחטפתי דלקת בשלפוחית השתן.כולי מגורה,יושבת כשהכוס רועד לי כמו אני לא יודעת מה,הפטמות מכווצות,ואני מחכה לשעה המיועדת.הראש שלי כבר עובד אובר-טיים.
11:41 -שולחת sms "יש אישור לנגוע גם בדגדגן???פליזזז???"
"לאאאאא,אל תעיזי לנגוע בדגדגן!רק להרטיב בכוס ולדחוף שוב ושוב עמוק לתחת".אוףףףףףףףףףףףף. מגיעה השעה המיוחלת,נכנסת שוב לשירותים.מבצעת את זממי מאד בעדינות,מאד מגורה,מאד נזהרת לא לנגוע בדגדגן שנפוח כבר באופן רציני,אבל הפעם לא עושה לעצמי הנחות.אהיה ילדה טובה.מבטיחה.חוזרת ושולחת לו sms "בן זונה!".
"ומעכשיו ועד 13:00 ,שבי בכסא,הטלפון על רטט בלבד לחוץ בין ירכיך וצמוד לכוס" .
יודע שאני עובדת עד 13:00.חשבתי לצאת קצת קודם,אבל לא..לא היום. יוצאת רגע מהחדר,מעבירה לרטט,דוחפת את הנייד לתחתונים,ומחכה.אחרי כמה דקות-רטט..לא יודעת אם להסתכל בנייד או לא.מעיזה להפר שוב את פיו.מסתכלת-"אשרי ברגע שביצעת"...שמחה שהפעלתי שיקול דעת רגעי...מאשרת.ומחכה.עוברת לה כמעט שעה.אני לא מעיזה להוציא את הנייד.שואלת את עצמי האם פשוט הרטט לא מורגש או שמא הוא החליט לייבש אותי.
10 דקות לפני תום זמן המשימה מתחילה סידרת "הטרדות" נעימות...אני כבר בלחץ של ללכת הביתה,ולא ממש מתפנה להנות עד תום.
חושבת לעצמי שאם המשימה הנ"ל הייתה בשעה מוקדמת יותר,לחיצה קלה על הדגדגן הייתה מזניקה אותי לשחקים.
נכנסת לאוטו,מרימה טלפון,מוסר לי שנותן לי 10 דקות בבית להתארגן,ויחכה לי על המחשב.שואלת אם מותר לי טיפה להירגע במקלחת.עונה ש"לאאאאאאא".מגיעה הביתה...מתה לקצת קצת קצת...הוא לא ירגיש...שוטפת את עצמי.המים כל כך נעימים על הכוס הרטוב שלי...יוצאת והוא מתקשר..."לאן נעלמת???".קולי לא יכול לשקר לו.מתוודה בעדינות.הוא קופץ.נדמה לי שעדיין משחק.נדמה לי שזה חלק מהעונש.הוא מבהיר שהמשחק נגמר מבחינתו.הפרתי את אמונו.אני עדיין לא מאמינה.בטוחה שהוא משחק.מסביר שוב שנגמר לו.הולך לאכול משהו.ואני קופאת קצת על מקומי ואומרת לעצמי "ככה מרגישה כנראה שיפחה אמיתית"...מתנצלת,מבקשת סליחה,וכלום.ילך לאכול ואולי יירגע אחרי זה.חושבת איך יכולה לרצות אותו בינתיים.עולה למחשב,מקווה שאולי איזה אדון אחר יעניש אותי כראוי.שולחת לו sms שיצטרף לחדר.שיראה איך משפילים אותי.איך מענישים אותי.איך אני משלמת את המחיר.הוא מתקשר.לא חוזר למשרד."אפילו החומוס היה מגעיל".כל הבוקר חיכה להמשך.לא ממשיך במשחק.שארצה אותו בכך שאהיה של אדון אחר?על דעת עצמי?רוצה שימכור אותי.זה יקרה רק כשהוא יחליט, לא כשאני אחליט.מרגישה שנפגע.אומר שפגעתי באמון.לא מאמינה.מסבירה את עצמי,מתחננת,מבקשת שיסלח,שאני מתלמדת,שימשיך ללמד אותי,לחנך אותי.מתחננת.שלא ירפה ממני.הוא לא יכול כרגע.כועס.מאוכזב. ככה הוא אומר.ואני לא מאמינה.אין מצב.הוא בטוח עובד עלי.לא יכול להיות רציני.מנסה לדובב אותו.מנסה לשכנע שנמשיך במשחק רק להיום.שלא נשאר תקועים בגועל.וכלום.שתיקה ארוכה.לא יודעת מה לעשות.
הכאב שמרגישה הפעם הוא כאב אמיתי.עמוק כזה.צער נוראי.טעות גדולה שעשיתי.לא משחק ולא נעליים.לא יודעת איך לרצות אותו.מבטיחה שאעשה כל מה שיגיד.כלום לא עובר בצד השני.כאב נוראי.לשנינו.והמרחק.גדול.אני לפני מוות.חושבת.חוזרת קצת לעצמי.ואז צועקת "דייייייייי!אתה חוזר למשחק היום!!!".
שואל האם בעמקי נשמתי חשבתי פעם להיות גבירה?אולי, אבל זה לא רלוונטי כרגע.
כרגע רוצה אותו חזרה במשחק.לא מוכנה לקחת צ'אנס שהזמן יעשה את שלו.יודעת שצריך להכות במחבת בעודו חם.והוא לאט לאט מעלה את החיוך המקסים שלו על הפנים המדהימות שלו.אני מרגישה אותו בטלפון.מחייך.מבטיחה שמעתה והלאה אעשה הכלללללללללל.כנועה,צייתנית,נאמנה,ממושמעת,הכללללללל.הוא חייב ללמד אותי.חייב להחזיר אותי לתלם.חייב לשלוט בי.חייב לשחרר אותי.
מתחילה מסכת ...יש לך נרות בבית? ברור..יש לך חוט? קוביות קרח במקרר?אני מפשירה... אטבי כביסה?לאאאאאא,מפעילה רק את המייבש,חחחחחחח.טוב,נו,מתרצה-אולי אחד או שניים.לכי תחפשי.מוצאת את שניהם."תורידי את החולצה...אטבים לפטמות".וואווווווווווווווו,גומרת.לא מפסיקה.כולי רועדת והתנור חימום צמוד אלי".ועכשיו תנערי את החזה...כואב?",עוד לא נורא,עדיין באורגזמה."תתכופפי קדימה שהשדיים יהיו תלויות",אאוץץץץ',קצת כואב אבל לא נורא.חייב לנתק.שיחה ממתינה.מתקשר-שואלת,"אפשר להתיישר?"...מגחך שם בצד השני,"אם היית מקשיבה לסוף המשפט הקודם היית שומעת שאפשרתי לך עוד קודם" .
"עוד 10 דקות את מול המצלמה במחשב" מנתק.
רצה לשירותים.חסר לי שיעברו ה-10 דקות ולא אהיה שם.האטבים לוחצים.במיוחד הפטמה השמאלית.אבל לא נורא.רק שלא אגע בהם בטעות.יושבת מול המצלמה ומחכה.יש לו פחות משעה בשבילי.הוא עולה.לא מצליחה לראות את המצלמה שלו.גירסה חדשה למסנג'ר הדפוק. אבל זה לא משנה.אני פה עכשיו בשבילו.אומר שאני נראית כמו שיפחה אמיתית.שמחה."תביאי קרח"...מביאה צלחת מלאה בקוביות מהפריזר."תורידי את האטב הימני".כאבבבבבבבב."תצמידי קוביית קרח לאותה פיטמה".אורגזמהההההה.מלטפת אותה."אל תגעי בעצמך!!!". כואב,נעים וקרררר."עכשיו תעשי אותו דבר לצד שמאל".הפעם כבר יותר מפחדת.יותר בעדינות משחררת את האטב.מחכה לקרח שירגיע קצת.שוב מתפוצצות לי אורגזמות בכל הגוף.והוא רואה!!!!
"תסובבי את המצלמה לפינת השולחן בסלון ותביאי נר...קחי את הקערה עם הקרח...תביאי את הצעצועים שלך...תשימי את הנר בפינת השולחן ותדליקי אותו...תקרבי את הפטמה ללהבה של הנר עד שתרגישי את החום של הלהבה.כואב?יופי.שיהיה נעים.עכשיו תצמידי קובית קרח לפטמה השנייה".נעים לי.זרמים של חום וקור בכל הגוף.מחממת אותן,נעים לי כל כך." תפסקי רגליים מעל הנר".מה הולך לקרות?אבל אני שוב בחום המגורה שלי."לאט לאט תתכופפי אל הנר.שאני אראה".יופי.יורדת בעדינות.מתה מפחד.מרגישה את החום של הלהבה.מתענגת עליה. "קחי קובית קרח ותסתובבי עם התחת אלי...תחדירי את הקובייה פנימה".נפלאאאאאאאא."קחי את הכדורים ...שימי עליהן סיליקון..תחזיקי את החוט ותדחפי את שתיהן לחור של התחת.יופי.אחת אחרי השניה".אחחחחחח.כיףףףףףף."עכשיו תסתובבי אלי...תעמדי...תצמידי את האטב לדגדגן".אמא'לההההההה...אבל אסור לך למרות את פיו שוב.את שלו!!!את חייבת להוכיח לו.עושה את זה.
"תחזרי להיות על ארבע עם התחת מופנה אלי...עכשיו תיקחי את הויבראטור הענק ותזייני לך את הצורה".פיצוץ ענק...סוף סוף..."תרביצי לך בכוח שישבן"...איך עושים את זה לעצמי?מנסה.יד מחליקה...מנגבת....יותר חזק..מצליח ...מלאה לגמרי...מכל כיוון.אוהבת.מפעילה את הויבראטור ומרגישה את הכדורים מקפצים בפנים.מתפוצצת מכל כיוון.מרגישה איך גם הוא בצד השני מתרוקן כראוי.עונג אמיתי.מנשקת את הפלאפון.מחבקת אותו.אוהבת אותו.שלו.
מרשה לי להוציא את הכדורים.ואת האטב.ואת הויברטור.ומבקשת לדחוף עוד קוביית קרח לכוס על מנת להתקרר קצת.
אוהבת אותו כל כך....
