אני והחיה שבי

נקלף שכבות, לאט לאט.

למרות שזה כבר מדגדג, אין למה למהר.

למרות שהחיה הסתובבה כבר תקופה בכלוב והנה הדלת פתוחה, עוד קצת. 

חיכית כל כך הרבה זמן, אתן לך עוד רגע, עוד כמה אפילו, ובפעם הראשונה אהנה עד הסוף מהקילוף האיטי האינסופי. 

קמתי במוד פילוסופי.

אמרתי תודה על 5 דברים היום בבוקר (משתדל להקפיד כל בוקר...) ובאמת תהיתי כשסיימתי, איך אחרים מגדירים אושר?  מה אתם עושים כדי להיות יותר מאושרים, ואם אתם חושבים שאתם אנשים מאושרים?

אנשי הטריבונה תמיד שם. מפצחים גרעינים, צופים מלמעלה, ועסוקים בלגרבץ לעצמם את הביצים והאגו. ככה דרכו של עולם.

בזמן שהם צופים מרחוק, ועוד גרעיני חמנייה מתעופפים להם על אנשי טריבונה אחרים, הם צופים בי פתאום מקבל את הכדור. וכדרכו של עולם מיד הטונים נשמעים עד אלי, כשחלק צועקים "רוץ מצד ימין", והאחרים "טמבל, מצד שמאל!!".

פעם הייתי מקשיב לאנשי הטריבונה, היום? הבנתי כבר שמול כל אחד שעושה מהלך כלשהו, יהיו את אלו שידעו הכי טוב מה לעשות.

למרות הצעקות, הקשבתי לבטן ורצתי קדימה. בדרכי הגול מובקע. אנשי הטריבונה מיד הופכים תקליט ומשמיעים מיד ג'אנר אחר של מוזיקה: "גאון, ידעתי שהוא יבקיע משם. איזה תותח, אה?" 

עובר קצת זמן, המשחק ממשיך. רץ קדימה, מנסה, ולבסוף מחליק משלולית בוץ שרק מי שדורך בה יכול להבין כמה היא עמוקה ושאותה כמוהה אי אפשר לחצות בשלום. 

אנשי הטריבונה אפילו לא יקומו מהכיסא וכל מה שאפשר לשמוע אלו ברכות לאמא שלי שהחליטה להביא אותי לעולם, כי מה יותר חשוב להם מלהוכיח לאנשי טריבונה אחרים שהם יודעי כל בזמן שהטוסיק שלהם מחמם את הכסא והזיפים שלי מרגישים איך זה לפגוש שלולית מטונפת ב140 קמ"ש.

אז מזמן הפסקתי להתרגש, הן מקריאות העידוד והן מקריאות הבוז. מידי פעם משתעשע ומזמין את אנשי הטריבונה לרדת למגרש ולשחק לצידי רק בשביל לראות את הגיבורים הללו עונים בשלילה. בודדים נענו להזמנה והצטרפו אלי למגרש. מעטים הפשילו שרוולים וירדו להסתכל איתי על גובה הדשא ועומק השליליות והצליחו להבין באמת מה היא באמת הצלחה ומה הוא כישלון.

לעד רוב אנשי הטריבונה ישארו למעלה. למרות שהם תמיד יהיו מרחוק, הם יראו באורח פלא כמה אמא שלי זונה ומאיפה היא עשתה אותי. ואני? אני אמשיך בדרכי לרוץ.

עדיפה מאורגזמה

It will cum 

-הושמד-

אצעד קדימה וארגיש את הנשימות שלך צמודות אלי מאחורה.

לא כי אדחף אותך, לא אאיץ בך,  או בעזרת סיפורים שאחרים מכרו לך וקנית במבצע של 3+1 שתכף נגמר.  אני אלך. ואת תלכי אחרי.

בין אם בשמיים ירחפו עננים קודרים, ובשולי הדרך שיחים קוצניים וקולות של חיות טורפות ייללו מכל עבר, את תמיד תדעי שהנתיב שאצעד בו יהיה הבטוח מכולם. ואת תלכי אחרי.

על הגב שלי תיק גדול, שם תניחי, בעצמך, את כל מה שתביני שמכביד עליך ומקשה עליך את ההליכה. המגננות, האגו, הפחדים וכל מה שתרצי תוכלי להפקיד שם כשתביני שלהתפשט לא חושף אותך, רק מקל על ההליכה. קלילה יותר, אני אלך, ואת תלכי אחריי.

לפעמים זה בדיוק מה שצריך...

הושמד

הושמד