אני כבר לא יודעת אך להתחיל....
אחריות על החיים.... לפעמים אנחנו אוהבים לוותר להשליך ולהטיל אשמה במני סיטואציות או מעידות קטנות
אני חוויתי את הקריסה הזו לפני 5 חודשים עם הנטייה ההרסנית הזו שלי להעמיס על עצמי דברים... אז בשבריר שנייה גדעתי הכל עזבתי את הלימודים באונברסיטה שכל שנשאר לי מהם זה הסיכומים במחשב כרטיס סטודנט ותיק גב וגם אחד למחשב שמדי פעם אני מביטה בהם... התפטרתי מהעבודה עזבתי את הדירה וזחלתי שבורה להורים שלי
.........
ומאז קשה לי להתרומם אחרי 3 שנים שהתכחשתי וברחתי מכל טיפול הבנתי שיש גבול לכמה. אפשר להדחיק ולשקר לעצמך שזה לא יעזור העמדת הפנים הזו שאני בונה לי ארמון מחול עבודה שאני מרוצה בה לימודים דירה אנשים אם הארמון הזה מחול בשנייה הוא מתמוסס
למה כל המאמץ?
-חייבים לטפל בשורש הבעיה חייבים להודות בה תחילה ... וכל החששות כל הרצון הזה להיות "נורמאלית" הפחד מהמבט של הסביבה... היום יש קבלה והבנה אפילו באונברסיטה היו כלים לתלמידים כאלו ואחרים מלבד הלימודים
אז אולי אפשר לאמר שאני לא לוקחת על עצמי אחריות? שאני משליכה ומאשימה...
אבל זה אחרי ככ הרבה זמן שניסיתי שלא ואמרתי על אף אני ינסה והייתי מצליחה עם התשוקה השאפתנות הדבקות במטרה שלי אבל מה כל זה שווה שמגיעה הנפילה ואת לא יודעת אך להסביר לסביבה... נמאס לך לבנות ולהרוס
אז זה בסדר ליפול...אנחנו צריכים את זה לפעמים ואם הגעת לזה בהבנה בראש צלול אז מעולה
להתרסק פעם אחרונה כמה שיותר חזק לתת להכל להתפרק קצת כדי לעלות הכי גבוה שאפשר❤
*ברכבת בדרכי למקום טוב יותר*
יום מלבלב🍀🍃🌺🌸