שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

Verbivore

"One who has an enjoyment of words and wordplay."
I am addicted to dictionaries, words, plays thereon, and the skillful manipulation thereof.
לפני 4 ימים. שלישי, 16 באפריל 2019, בשעה 01:00

A few days ago I had a German class about Kafka's Metamorphosis, and I don't know where I got it from, but it came to me out of the blue. I'm sure I'm not the first person to come up with this (I refuse to google it), but at some point the teacher asked me, "What do you think happened to Gregor Samsa?" And the first thing that came to my mind was...

"Nothing."

 

He didn't turn into something monstrous. He was already monstrous.

And he's hallucinating that whole thing only to escape the nightmare that is middle-class life, which is way worse than becoming a giant bug.

לפני שבוע. חמישי, 11 באפריל 2019, בשעה 03:27

רגעי הייאוש הם מורים קשוחים אך יקרים מפז.

קשה לראות את ערכם כשהם קשוחים אתך ותוך שהם מעליבים, מפחידים ומשתקים אותך.

אבל הם יקרים מפז.

 

 

Es ist leicht, aus sicherer Entfernung tapfer zu sein.

לפני שבוע. רביעי, 10 באפריל 2019, בשעה 01:45

או ליפה. או לרלוונטי. או לבעל ערך.

החיים לא חייבים לך כלום. 

 

הסבל שעברת לא הופך אותך לחזק.

הסגידה לחולשה אינה עצמה.

היא רק עוד חולשה ותו לא.

 

ישנם ימים טובים מאלה. 

 

Keine Angst.

 

לפני שבועיים. חמישי, 4 באפריל 2019, בשעה 22:12

Since no one actually reads this (and this is a pretty messed up place to write a casual blog in), I think I'm gonna feel free to write my highbrow musings in all of my three languages. I'd use my fourth, but you can't write in Sign Language.

 

עד גיל מסוים לכל אחד מאתנו יש רק "יום הולדת". מגיל מוקדם מדי יש לי גם "יום מוות" (באפריל). הוא אף פעם לא כיפי, אבל יצא שהגורל הרגיש אקסטרה סדיסטי השנה והפיל עליי את הצורך לבקר בבית החולים שבו המוות נולד.

 

המוות שיכול היה להיות בסוף לא היה; אולי אפריל החליט לעשות מייקאובר ולהפסיק להיות מקולל.

Wir werden sehen.

Ich habe immer die Angst davor, nicht verstanden zu werden. Vielleicht ist das der Grund, warum ich so viele Sprachen ansammele. Wenn ich nur eine ausreichende Zahl von Wörtern hätte, wäre ich endlich verständlich. Die Suche geht immer weiter.

 

אה, ואפרופוז לכלום: זה נראה שהבלוגיה כאן מורכבת מהמון פוסטים על זיונים ורגשות. זיונים ורגשות זה כיף וחשוב (בהתאמה ולפעמים לא בהתאמה), אבל איך אפשר לפתוח בשיחה עם מישהו שכל מה שאתה יודע עליו זה שהוא מזדיין לעתים תדירות או עובר תקופה קשה? תכתבו על מקרמה. תכתבו על אפייה. תכתבו על עובדות היסטוריות שמעניינות אתכם. יהיה זמן לקשור אנשים ולשפוך עליהם חומץ אחר כך (Am I doing this right?). זה בד"כ מה שקורה אחרי שמדברים על אפייה מספיק זמן.

לפני 3 שבועות. שישי, 29 במרץ 2019, בשעה 01:59

כמו הרגע שבו לומדים מילה חדשה.

 

סורי על הקליקבייט. מה ש*אמור* להיות כאן זה חוויית בדס"מ מטלטלת כלשהי. "אני שולט בך עם האונה הצפון-מערבית שלי." "הרצפה שלולית כי הגרביים שלי דומיננטיות היום." לא יודע. לא מכאן. 

YOU fill in the blanks, fellow pervs.

 

אבל היי, 

The only D I ever wanted is a dictionary.

לפני 3 שבועות. חמישי, 28 במרץ 2019, בשעה 12:54

 

Freitagabend, Altbau, 4.Stock

Wir nennen es Party

Wir betreten die Haupthalle durch den Westflügel

Luft ist geschwängert mit Lügen wie:

Man ist immer so alt wie man sich liebt

Da ist man dann besser dabei

Und jeder Satz fängt an mit "eigentlich..."

Und endet nicht

Das ist Graceland, Baby

Keiner wird erwachsen

Die kleinen, dicken Kinder auf der Suche nach Kuchen

Graceland, Baby

Man ist tot oder jung

Nur die halbe Welt wartet auf den nächsten Hüftschwung

Nur:

 

Wir würden alle sofort von vorn anfangen

Wir hatten Songs, Sex

Alles wie immer

nur jünger

Wir würden alle sofort von vorn anfangen

Elvis has left the Kartenhaus

Und ich weiß, weiß, weiß der King ist der König

Nur die tote Idee ist am Ende zu wenig

Wenn alle nackt sind wer ist dann der Rebell?

Distinktion und Einbauküche

Dort hinten verteilen sie Wachsmalstifte

Ich glaube die Styler die anders sein wollen, wollen malen

Nach Zahlen

Das ist Graceland. Ich bin einer von ihnen

Es gibt ja auch ernsthaft keine Alternativen

Dieser Wahn ist lächerlich, dumm und zerrissen

Das macht weiter nichts

Nur man muss es halt wissen

Graceland. Man ist jung oder tot

Das ist Graceland jung oder tot

Das ist Graceland. Du bist hier tot oder jung

Das ist Graceland, Baby. Nur ohne Hüftschwung

Wir würden alle sofort von vorn anfangen

Wir hatten Songs, Sex

Alles wie immer

Nur jünger

Wir würden alle sofort von vorn anfangen

Elvis has left the building

 

לפני 3 שבועות. חמישי, 28 במרץ 2019, בשעה 02:17

פעמים רבות הוא אי-הבנה.

And it is pain that drives us.

 

אנקדוטה או שתיים רלוונטיות נוספות:

1. אנשים אינם נוהגים לבצע הגהה. באופן אירוני, הדבר חל ביתר שאת גם על אלו שמתיימרים לכבד ולאהוב את השפה ולהקפיד עליה. הנ"ל כולל גם את הח"מ, לצערו הרב מנשוא. Put your backs to it, will you?

2. הרצון הבלתי ממומש לקבל תשומת לב והערכה, שברובן אינן מוצדקות, מעביר בריות רבות על דעתן.

 

 

 

 

לפני 3 שבועות. שלישי, 26 במרץ 2019, בשעה 16:33

קרה גם לכל מי שהכיר ואהב אותה החל מאותו יום.

אני משקיף מהצד. אני תומך. אני מחבק ומקשיב. אבל רוחו של אותו נער אומלל שעשה לה את מה שעשה נמצאת איתי עכשיו בחדר וממשיכה לעשות לה ולי את מה שהוא עשה אז. זה הסקס שאנחנו לא עושים (או הקושי שלנו לעשות אותו והתדירות הנמוכה שבה אנו מעזים לנסות), זו האימה שלה כשאנחנו הולכים ברחוב (וחוסר הנוחות שלי נוכח האימה הזו, מה שמוביל לחרדה עצמאית משלי), זו השינה הטרופה שלפעמים טורפת גם את שנתי. 

 

אני אומר לעצמי לפעמים שיום אחד היא פשוט תהיה מעל זה. שאנשים עוברים תקיפה ואז מחלימים וממשיכים הלאה. אולי אפילו חזקים מתמיד. אבל באופן טבעי קשה לי לפעמים להאמין בזה. אני מאמין בה כבן אדם. אני מאמין בכוחות הנפשיים שלה. אבל בתור אחד שחווה טראומה בעצמו, אני יודע שאתה אף פעם לא באמת fully over it. עד היום אני מתכווץ קצת כשאני שומע מילים כמו "מסתם" או נכנס לבית חולים. זה עולם אחר לגמרי מאיך שהייתי אז (התקפי פניקה מטורללים רק מלראות בית חולים בטלוויזיה), אבל להגיד שאני מי שהייתי "לפני"? נופ. לא אגיד.

אבל אם היא תצליח להגיע למקום של הכלה כפי שאני הגעתי, היא סוף סוף תהיה חופשייה, ומגיע לה. היא אדם נהדר ומגיע לה יותר מכל אדם אחר שאני מכיר לחיות מחוץ לשרשראות שהוצמדו לה על ידי מפלצת בגיל צעיר מדי, מוקדם מדי (לא שיש לזה "זמן טוב" בשום שלב).

אני מוכן לשבור את שיניי בניסיון להסירן.

 

לפני 3 שבועות. שני, 25 במרץ 2019, בשעה 14:46

Satisfaction annihilates passion. Balance is a silent killer, for those who warmly bask in the sun of perfection would be helpless once the outside world elects to change. I sometimes scold myself for being forever displeased with my current state, despite all the progress I've made. But this world is not shaped by satisfied, happy people.

It is shaped by those who constantly think it needs further shaping.