הכל התחיל בכיתה ג'.
בזמן שכל הבנות והבנים היו רבים ומציקים אני הייתי עסוקה בלהתחיל את הקשר הבדסמי הראשון שלי.
הרצל השרת היה כל מה שחיפשתי בחיי. צרור המפתחות היה גדול אבל זה לא הדבר הגדול היחידי שהיה לו אם אתם מבינים למה אני מתכוונת 😉
אך הרצל השרת דחה אותי בצורה הכי מגעילה שיש בכך שאמר לי " וואלה סימה "מלברו אדום" יותר סקסית ממך יגו'חה"
הוא זרק את המפתח לליבי.
הייתה לי בעיה. משקל. רב, נגע בי. משם כנראה הכל התחיל.
כמה חמורה הייתה בעיית המשקל שלי?
הייתי אוכלת ירוקים רק אם הם אוהדי מכבי חיפה.
כדור לכאב ראש תמיד היה פלאפל.
שיניתי את המגורים במשרד הפנים לבית הפנקייק.
קיצר אני מלאה במקומות הנכונים.
אך עם התיאבון לאוכל הגיע גם התיאבון לזין.
התחביבים שלי היו לפרק לאפה ולמצוץ בשיחים,
לפעמים הייתי מתבלבלת ומוצצת לאפה בשיחים אבל לא משנה.
כל גבר שהייתי איתו אמר לי "וואלה חבית אין על החוויות איתך".
הרגשתי מלאה בגאווה.
ואז זה קרה, יום אחד נפגשתי עם בחור חדש בשם ערפאת הנשלט, הוא לא רצה שאני ארד לו וביקש לרדת לי.
הוא אמר לי مسمي ميم شديد
אתה רוצה שאני אשב לך על הפנים?!
הוא ענה בחזרה مسذ يحكي مسذ بك يمكن
שזה כן.
התנועות של הלשון.. הרעידות של השפתיים... פשוט לא הייתי מסוגלת כבר, הוצאתי לאפה מהתיק והשפרצתי על עצמי טחינה בטירוף.
אני עומדת לגמור אני צועקת! והוצאתי לאפה חדשה.
ערפאת התחיל לפרפר חזק עם השפתיים ועם הגוף, ואני השפרצתי בתגובה!
הוא שאל אותי עם זה ביבי? ערבי.. עניתי לו שאני לא בעניין של פיפי.
שמעתי אותו צועק חזק אבל לא הבנתי בדיוק מה אומר.. חלאס! חמאס! חלאס! חמאס! מרוב הגמירות הייתי מבולבלת.
הוא מת.
כנראה שהוא צעק חמאס.. כי מאז שהרגתי אותו הם בשלטון.
נו בסדר.. גם ככה פתחתי עם מוחמד דף חלק. איזה בונקר.
בפרק הבא
איך השליח פיצה אותי.
