בית קברות למחשבות

אני תרבות האנדרגראונד.

אני הדוגמה הרעה לילדיכם.

כן כן, אתם, אלה שמתהלכים לי מתחת לחלון בצהרי יום שני תל אביבי.

אתם, הנורמטיביים,

עם העגלות עם התינוקות והעיסוקים הבנאליים,

שאולי פעם ידעו ושכחו

ואולי מעולם לא ידעו.

לעולם לא נכיר.

תתקלו בי במשרד או בתור לסופר.

תביטו בי.

אולי תריחו עליי את הוויד,

או את המין,

או אם אתם חדי הבחנה במיוחד אולי תשימו לב לניצוץ של רעב בעין, מהסוג שאי אפשר לספק.

אבל חייכם ימשיכו פחות או יותר ללא הפרעה,

כי אתם לא באמת רואים אותי.

אנחנו חיים בעולמות שונים.

כך אתם צריכים את זה.

כי אני מוציאה אתכם מאיזון.

כי אני מזכירה לכם שיכולתם לבחור אחרת.

שאולי אתם עדיין יכולים.