לפעמים הלב נכבה ואני לא מוצאת את המתג-
כפי שהעיניים מתרגלות לחשיכה כך גם הלב מתרגל לריק, לכלום, קו ישר.
מדי פעם אני כמיהה, מנסה לנשום ועולה אל פני המים,
לוקחת נשימה טובה ומנסה להיאחז אך שוקעת בחזרה.
לפעמים הלב נכבה ואני לא מוצאת את המתג-
כפי שהעיניים מתרגלות לחשיכה כך גם הלב מתרגל לריק, לכלום, קו ישר.
מדי פעם אני כמיהה, מנסה לנשום ועולה אל פני המים,
לוקחת נשימה טובה ומנסה להיאחז אך שוקעת בחזרה.
היה לי לא קל.
אבל לא בכיתי אבוש. אני ילדה גדולה.
אמרתי דברים נוראיים ונשאלתי שאלות קשות.
אבל לא בכיתי אבוש. אני ילדה גדולה.
התקרבתי לקצה, השמעתי דברים שבחיים לא העזתי לומר.
אבל לא בכיתי אבוש. אני ילדה גדולה.
הרגשתי שאני פוצעת נפש שעד לא מזמן הגנתי עליה בכל כוחי.
אבל לא בכיתי אבוש. אני ילדה גדולה.
אני לא מסוגלת להביט בו, זה שובר אותי.
אבל לא בכיתי אבוש. אני ילדה גדולה.
אני מרגישה מועקה, נחנקת, כלואה.
הייתי רוצה לבכות קצת אבוש, ולו למען ההקלה.
שנה טובה!
שנה של הצלחות וכישלונות,
אושר וכאב,
חיבוקים וסטירות,
שתזכרו להיות נאמנים לעצמכם,
שתזכו לגלות דרכים חדשות,
תחוו ותטעמו, תתאכזבו ותאהבו,
תצחקו,
תשתחררו...
מזמזמת את המנגינה ומה שעולה לראש:
בעיר אחת קרובה מאוד
למשכנו של השטן
גדלה ילדה, ספק גורה
תמיד הייתה עם יצר קטן
אז ציירי לך קולר, ציירי לך קולר
ציירי לך, ציירי לך, ציירי לך קולר
ציירי לך קולר, ציירי לך קולר
ציירי לך, ציירי לך, ציירי לך קולר
עם השנים גדלה
אך לא הכלוב שלה איתה
עכשיו בדרכים
היא מנתבת את דרכה שלה
אז ציירי לך קולר...
לאחרונה גילתה
קצת את הדלת הצדדית
עכשיו יש לה דרך
והקולר עדיין בתפריט
אז ציירי לך קולר...
בעיר אחת קרובה מאוד
למשכנו של השטן
גדלה ילדה, ספק גורה
תמיד הייתה עם יצר קטן
אז ציירי לך קולר...
Reaching out to find you......
Running circles around me
Feeling ties I cant see
.........In the quiet of those lonely nights
התפרצת אל חיי בסערה מבלי שביקשתי, נכנסת כמו פורץ מיומן...
מבצע חילוץ של בני ערובה. חד, חלק ומהיר.
המטרה-ידועה, דרכי הפעולה- מוכרות לך.
חילצת את ליבי, הרטטת מיתרים, הזכרת לי מה זה לרצות, איך זה להיות כמיהה לנפש אחרת.
בזכותך הלב נפתח,
בזכותך הלב זוכר,
בזכותך הראש מבין את החסר,
בזכותך לא מתייפחת, אלא מחוזקת וממוקדת מטרה מתמיד.
תודה לך אדון יקר,
תודה שהיית,
תודה שאתה נשאר כזיכרון יקר,
תודה על רגעי האושר הקטנים.
תודה,
כבר מתגעגעת.