למה לא?

של שכרון חושים. 

שמונה חודשים של אהבה אמיתית, התרגשות, התמסרות ועונג. 

שמונה חודשים של יופי, גילויים מסעירים, אכזריות בלתי מתפשרת ורוך נוגע ללב. 

שמונה חודשים של שיחות מרתקות, צחוק משגע, אתגרים חדשים וגאווה עצומה. 

שמונה חודשים של פרפרים, תשוקה, הערצה ובטחון מרגיע. 

שמונה חודשים שהפכו אותי לאישה אחרת, פחות צינית ויותר בוגרת. שגילו לי את עצמי מחדש ואפשרו לי לראות אותי דרך העיניים הכי יפות שיש. שלה. 

תודה לאישה הכי מיוחדת שאני מכירה והעניקה לי את הזכות להכניס אותה לחיי ולהיות חלק משלה. 

אם חיפשתם אושר ולא מצאתם- הוא בא בגוף של אלה, פנים של מלאכית וחיוך קסום. הוא מריח כמו גן עדן, נעים כמו משי וטעים כמו שוקולד משובח בלי רגשות אשמה. 

את, אהובתי, חוויה של פעם בחיים. 

היא הפיה המועדפת עליי (אחרי פיית השוקולד והסיגריות שהיא נשיאת ארץ הפיות). כל לילה היא מחליטה על מה אחלום ומתוך כל החלומות, מה בדיוק אזכור. עד לא מזמן היא עשתה עבודה מצוינת. 

כבר שמונה חודשים שאני מגשימה חלומות קטנים בעצמי והיא לא אוהבת את זה. קצת מקנאה. כלומר, היא לא אמרה את זה כי אנחנו לא מדברות. אני לא משוגעת שמדברת עם פיות קטנות...

אז איך אני יודעת? פשוט מאוד- היא שותלת לי רמזים בכל החלומות. במקום כאב מלטפים אותי בדים רכים, במקום השפלה נוראית ומחרמנת היא מביאה אנשים שיריעו לי ובמקום לתת לי הזדמנות לסשן חלומי בטבע עם אחד שנמצא לי בראש, היא מכניסה לחלום את בת הזוג שלו ואת נתן גושן, שישיר איתי דואט בפאב כושל עם קהל שממוצע הגילאים שלו הוא 75. 

בקצב הזה, היום אני הולכת לחלום על בית קטן בכפר, 5 ילדים ובעל שכל היום רוצה שנעשה קיצי אחד לשני בידיים. 

בתור אגרנית כפייתית של מזכרות ממקומות שהייתי בהם, מכתבים מקרנות פנסיה ודוגמיות של מוצרי קוסמטיקה- יש סיפוק גדול מאוד בלראות את כל העושר הזה בחדר שלי שכבר בקושי נשאר בו מקום למיטה. לא מסוגלת למסור/לזרוק או אפילו להשאיל לאחרים. זה חייב להיות שלי ואצלי.

ככה זה עובד גם עם הזרע שלו. אמנם יש לו התחייבויות חוקיות ושם אני לא מתערבת, אבל חוץ מהן- כל טיפת זרע צריכה להיות שלי ואצלי. יש סיפוק עצום בלדעת שהוא לא מבזבז את הזרע האשכנזי האצילי הזה, טיפות מאגר הגנים המשובח שלו, אלא שומר הכל בשבילי רק כי אני מבקשת כל כך יפה. כמה שיותר ממנו, יותר טוב. 

האמת, לבן הולך מצוין על תימניה. 

לוקחת בחשבון שיום אחד תגיע אלינו שותפה למשחק. אשאיל לה קצת ואולי אחלוק 2-3 טיפות אבל אני אומרת מראש שיותר לא תקבלי, נבלה!. די עם הרכושנות הזאת, זה שלי!. טוב, אתנהג יפה. בואי. 

עמדתי מול דלת חדרו ורציתי להכנס חזרה למיטה, למה שעשינו שם, אבל אז הסתכלתי על הדלת ורעדו לי הרגליים לרגע:

"החדר של אבא", הזדמנות מעניינת. 

תמימות, התלהבות ושובבות משחקות מחבואים בתוך הגוף שלי. 1,2,3 זונות, ראיתי את כולכן. עכשיו שבנה בשקט ואל תפרענה לי לשחק עם הגדולים. 

כששכבתי לידך ביקשתי לאכול חתיכה ממך. משהו קטן, מדמם, אולי איזו פיסת שריר מתוך כל השרירים היפים שלך. אולי חתיכה קטנה מהלב, מהקיבה או מהכבד. בא לי עמוק וכבד.

דמיינתי את הידיים שלי חופרות עמוק בתוך גופך, נמרחות בדמך ואוחזות בכל פעם באיבר אחר. אולי מסדרות מחדש, אני לא בטוחה. חשבתי שיהיה נחמד להכניס גם את הראש שלי פנימה, לתלוש עם השיניים איזה וריד חתיך או גיד חצוף. הכל עם חיוך ענק וקצת מפחיד. 

כשסיפרתי לך על מה אני חושבת, אחזתי בפרק כף ידך ושמתי לב שהיד שלי נעה בתנועות סיבוביות סביבו. התחשק לי לרסק לך את העצמות ברכות אכזרית במיוחד. בעדינות ובלי כאב, רק לפורר אותך קצת ולשחק עם הפירורים בהנאה משותפת. תהיי כל כך יפה בלי עצמות, אני אומרת לך. 

"בא לי לאכול אותך/למעוך לך את הצורה"- מקבל משמעות אחרת לחלוטין. 

* יש מצב ש-6 שנות צמחונות נותנות את אותותיהן. מצד שני, יש מצב שמכת חום אפשר לקבל בחום הזה גם בתוך דירה ממוזגת. אחד מהם. 

אל תתפלאי שאת נהנית במסיבות בדסמ אם במקום לישון, זה מה שעשית בלילה: 

סקרנית מדי מלידה. 

הם עמדו מעליי, קבוצת אנשים יפים וחזקים, וכל אחת ואחד מהם אמרו מה הם רוצים שאעשה. למרות שהם היו רבים ואני אחת, עשיתי כל שביכולתי כדי לספק את כל רצונותיהם. זה היה די קל. 

הם ביקשו שאסגוד להם, שאומר דברים שאני לא מאמינה בהם, שאוהב, שאבלע, שאפתח, שלא אשכח לומר תודה, שאסמוך עליהם בעיניים עצומות ושאכיל את כל הגועל שיש להם בפנים וצריך לצאת על מישהי. עשיתי הכל בשמחה מהולה בכעס. לא ידעתי שיש אפשרות לקוקטייל כזה. 

עכשיו עצרו הכל רגע ואומר לכם מה אני רוצה. 

זה בדיוק מה שאני רוצה. תגידו לי מה לעשות, תהיו רעים, תקטינו ותשפילו אותי, תנו לי סיבה לכעוס. כעס מלכלך, הורס ולא נעים להסתובב איתו- בדיוק בגלל זה תמשיכו לעשות מה שאתם עושים. תנו לי לכעוס עליכם עד הסוף, להתפוצץ, להשתולל ולירוק ארס קטלני שבטוח יש בי אבל עוד לא השתמשתי בו כי לא נראה לי שמישהו יעמוד בו. אל תחבקו אותי אחרי כל זה, כנסו בי עוד, תתנהגו הכי מזעזע שאתם יכולים ותנו לי להחזיר לכם. 

בבקשה. אני מתחננת. זה מה שאני רוצה, להוציא לטיול את המפלצת.

נ.ב אם הצעתם למפלצת שוקולד והיא סירבה- תברחו מהר.  

מיון כירורגי, עשרות אנשים ממתינים בכניסה, כריזות חוזרות של צוותים לחדרי טראומה ומיטות עמוסות חולים. כל דקה ניגשים בני משפחה מודאגים: "אמא שלי ממש חולה, אפשר שיגשו אליה?", "אני אומר לך שכואב לו, הוא לא בסדר!", "זה בית חולים כאן והיא חולה, תעשו משהו!"...

האח התותח: "גברת, זה מיון כאן. מי שבריא ולא כואב לו, לא בא לכאן" והולך. 

זה קצת הזכיר לי את הכלוב (והאמת שגם את סצנת הדייטינג הלסבית בתל אביב). כל כך הרבה פוסטים שבהם אנשים מתוודים על כך שהם קצת מתוסבכים. גברת, מי שלא שרוטה לא באה לכאן. עכשיו אפשר לקבל מיטה ומשהו נגד כאבים? מבטיחה להיות חולה טובה. 

אז כדי שלא ישעמם לו כשנפגש, הוא החליט על משימה מיוחדת. עליי ללמוד את השיר "עמוק בטל" בגרסה של מרינה מקסימיליאן ולשיר את השיר הזה, תוך כדי שהזין שלו בתוך הגרון שלי. 

לא קל ללמוד את השיר הזה שמעולם לא שמעתי ובטח שלא לשיר אותו כמו מרינה. עוד יותר לא קל לעשות את זה כשיש לך זין כזה בגרון (ישתבח שמו של האשכנזי, אמן). 

ועדיין, הדבר היחיד שאני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו הוא- האם מצופה ממני ללמוד גם את הבית ברוסית? 

חרשו, פקה.  

😎

איפה היא? מה היא מתכננת? אההה הנה היא, מזל. שעמם לי לבד. הנה משהו מתחיל. מה זה? אוי ליטופים זה נעים, איזו עדינות, כפרה על הידיים המופלאות שלה- היי! למה צריך גאג? איך אוכל לאכול אותך? טוב, לא משנה, תנשמי. 

חבל אני אוהבת, הוא נעים לי, פחות נעים כשזה כל כך הדוק. זורם לי דם? זוזו אצבעות, זוזו אמרתי! יופי. ילדות טובות. גם אני בסדר, רוב הזמן. סתמי, היא שוב הולכת, לאן? "תחזרי, תחזרי, הכל כל כך אכזרי, ימים קשים עוברים עליי בינתיים...." (ש.חדד/ דיקלה), הופה הנה היא. אוח איזה ריח, להכין ממנה בושם.

הכל טוב, הכל נעים לי, חחחחחחחחח אוי לא חחחחחח די! יברח לי פיפי! לא נושמת, נוחרת, מי שטוב לו ושמח כף ימחא, על החזה, בשיא הכוח, נראה לי שהפטמות שלי עברו להיות פנימיות. קטע. חחחחח טוב טוב, צחקתי, הכל טוב, די לדגדג כבר אלוהים תשמור, בום, ירכיים שמנמנות שלי, באמת נראיתן לבנות מדי. היא חכמה האישה הזאת. 

שיעור אמנות אני אוהבת, גרועה בזה אבל אוהבת, מה היא מציירת? בטוח משהו יפה, זה כואב נעים אז בטח גם נראה נעים- נכון? לא לא, על הבטן יש מספיק מקום לצייר, לא צריך בשום מקום אחר, אני אוהבת את הפטמות שלי, אל תחתכי לי אותן בבקשה, הן בול בצבע ביחס לשאר הגוף! יהיה ממש קשה למצוא כאלה, איפה אני, אני עפה יוהוווווווו. אוי, התנגשה בי מכונית, אולי משאית? זאת היד שלה על הכוס שלי, ושוב ושוב ושוב, איך קוראים לי? לי לי לי, משהו עם ל', לא בטוחה, לא משנה. 

מגבת רטובה על הגוף ועל הפנים, ליטופים נעימים, להתראות לגאג, ביי ביי לכיסוי, הכל מסנוור- ככה מרגישים כשנולדים? נראה לי שכן.

לא פשוט ללכת ברחוב כשהלב שלך מתפוצץ מאהבה. לא פשוט.