שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מין הוא לא מעניין. המיניות היא המעניינת.

לפני 19 שנים. 8 בנובמבר 2005 בשעה 11:48

לא, אני לא חוזר.
אני עדיין לא כאן.
עם זאת אני מתכוון להביא על הבלוג הזה את הסערות המתחוללות בתוכי.
זוהי דרך נהדרת בשבילי להוציא הכל וגם להבין את עצמי יותר טוב.
אני מבצע כרגע הפרדה טוטאלית בין אתר הכלוב לבין הבלוג שלי, זאת מכיוון שזהו המקום הנכון ביותר עבורי לכתוב את הרגשות וההתלבטויות שבי.
אז אכתוב כאן, וברשותכם אהיה סנוב.
אני מבקש לא להגיב לדברים שאני כותב מכיוון שממילא לא אקרא כלום. מלבד הבלוג הזה אני עדיין לא כאן. לא קורא שום דבר ואף אחד יותר. גם כתבתי את זה בכותרת לבלוג שלי.

אני בטוח שאחזור, וזה בוודאי לא ייקח הרבה זמן, אבל עד אז, כאמור, אני מבקש לא להגיב פה כי יהיו אלו מילים מבוזבזות. פשוט לא אקרא אותן.
סליחה על הסנוביזם – את הסיבה ניתן למצוא בפוסט הקודם. מקווה שתכבדו את בקשתי.
כשאחזור תדעו.

לפני 19 שנים. 6 בנובמבר 2005 בשעה 8:12

צעד לאחור ועוד אחד...צעד אחרי צעד אחורה.
כולם צעדים יזומים, גם אם בתת-מודע, כולם מתבצעים תוך רצון לרוורס.
שוקע לאיטי, יורד נמוך ומנצל את התהליך בשביל ראייה אובייקטיבית על חיי.

מלמטה אני בוחן את הדברים באובייקטיביות, בלי חשש לפגוע באחרים.. בלי חשש לפגוע בעצמי...
אין בי כעס, גם לא כאב עוד... רק עצבות גדולה על המצב הקיים. עצבות גדולה וייאוש מן המלחמה ברוח...
אין מדובר ברחמים עצמיים אלא באכזבה גדולה, בעיקר מעצמי ומציפיות שבניתי לעצמי בלי כל בסיס, מתקוות שונות שנוצרו בי ואולי רק מהסיבה שכ"כ רציתי את התקוות הללו.

אז עכשיו חזרתי מעט אחורה, ממש כפי שעושה אדם שמאבד את דרכו בטיול.
עכשיו חדלתי מלהסכים עוד להיות שם אך לא לקבל דבר בתמורה,
כמו צעקתי "פוס משחק" ופרשתי לרגע מהמרוץ.
כמו צללתי מתחת לגלים הסוערים אשר משתוללים בים בעת הסערה, אל השקט התהומי אשר מאפשר בחינה מחדש ותיקון דרכים.
חזרתי מעט אחורה, אך עוד אצעד קדימה.

כאן מאחור רגוע יותר,
פה אין צורך להלחם כנגד הרוח.
(והרי כולם יודעים שלא ניתן להילחם ברוח- היא תמיד תנצח...)

כאן הפרופורציות משתלבות בצורה טובה יותר ,
כאן רואים טוב יותר את האנשים העומדים מולי,
מכאן אני רואה טוב יותר את עצמי-
כאן אני מבין סוף סוף מדוע כ"כ נמוך לי בימים האחרונים.


היה לי רע. הרגיש לי ריק ובודד לפתע. בפוסטים האחרונים קראתי לזה "התרחקות", ולמרות שאותו פוסט נכתב על אדם ספיציפי התחושה היא כוללנית ולא קשורה לאדם זה או אחר.
אז חזרתי מעט אחורה,
אולי קפצתי מהר מידי קדימה, אולי רציתי יותר מידי, אולי קיוויתי אחרת...
אני לא מתחרט על דברים שעשיתי או על מה שהייתי בשביל אנשים ואין לי שום כוונה לשנות זאת, אמשיך להיות כזה אך מעתה לא אדחוף להיות כזה. לא אכפה את עצמי בחייהם של אנשים עוד, אלו שיבואו להישען על כתפי יתקבלו בברכה ואילו אני לא אדחוף יותר את כתפי למקום שצריכים אותה. לא כופה את עצמי יותר, גם אם ברור לי שאוכל לעזור.
ומן הצד השני, אנשים שיודעים להישען כשקשה להם צריכים לדעת גם להושיט יד ולהיות כאן גם כשאצלי קשה. גם אם המלאכה לעיתים אינה פשוטה.
אמשיך להיות כל מה שהייתי – אך רק בעבור מי שבאמת ירצה ולא בעבור כל אחד.
אמשיך לתת כל מה שנתתי – אך רק למי שבאמת יעריך זאת וידע להוקיר (ולעיתים אף להחזיר).
אמשיך לחשוב על אחרים – אך לא לפני שאחשוב על עצמי, כי אני חשוב וזה מגיע לי וכנראה שאף אחד לא יעריך אותי כמוני.

מעולם לא חשבתי שאני אכתוב דברים כאלו, אך נתתי כל כך הרבה עד שהתרוקנתי. לא היה מי שימלא את מצבריי ועכשיו אני מוצא את עצמי מחליט החלטות שמעולם לא הסכמתי איתן. כעת אני מבין.

החושך ירד על מחוזותינו בגלל שמגיע לי יותר.
שקעתי בבוץ הטובעני מכיוון שלא קיבלתי "יותר".
למעשה.. קיבלתי רק את החבילה הבסיסית.
ככה זה כשנותנים בלי חשבון אבל הפידבק המתקבל הוא דו-משמעי.
אז היכן נמצא ה"יותר" הזה?

אני יוצא לחפש את ה"יותר" שלי. אחזור כשאמצא אותו.
לרוב איני אדם שיוצא בהכרזות אלא נוקט במעשים, אך עכשיו אני מכריז שאני לוקח צעד גדול אחורה, עוזב הרבה דברים בחיי, לוקח פסק זמן ומנסה להתרכז מעט בעצמי. אין בכך לומר שאני נוטש את חבריי, אך אני בהחלט נוטש את הגישה המקולקלת שמנהלת את צעדיי ואני מקווה לחזור מגובש יותר וחזק יותר מאי-פעם.
אני גם נוטש את הכלוב לתקופת צינון. אחזור כשאמצא את ה"יותר" שלי בתקווה שכאשר אכיר אותו אוכל לצעוד קדימה- בתוכי ובסביבתי.
תסמכו על דניו – זה לא ייקח הרבה זמן!



אנשים עולים לעיתים על דרך לא נכונה, לרוב כתוצאה מריבוי הכוונות הטובות.
זו טעות אך זו אינה חולשה, זה ברור לי כעת.
הצעד הראשון אשר אעשה בכדי לתקן את המצב ולהפוך את הרקוב לדשן הוא הצעד לאחור. אין זו בריחה אלא התקדמות יזומה לאחור שמטרתה לשנות את מה שרקוב פה תוך שמירה על כל הפלוסים.

It's always darkest before dawn…





( תקציר: לעיתים אחורנית זה הכיוון הנכון )




לפני 19 שנים. 5 בנובמבר 2005 בשעה 23:07

עיוור שכמוני!
אבל מה שנכון נכון...
בעיה שלי.
(ואני גם אצטרך להתמודד איתה)






מקווה שאצליח..




עוד צעד לאחור.
(הכי טוב בת יענה!)

לפני 19 שנים. 5 בנובמבר 2005 בשעה 17:16

ומה זה שווה אם מישהי פוגשת אותך רק אחרי מסע שכנועים?

מה זה שווה אם מישהי לא מפנה בשבילך זמן כי היא עסוקה מידי?


לפני 19 שנים. 5 בנובמבר 2005 בשעה 1:49

חושב עליה – אך היום זה הוא שמעסיק אותה...

לפני 19 שנים. 4 בנובמבר 2005 בשעה 21:47

ליבי דואב, מתגעגע.

מדוע ירחקו האנשים היקרים לי ביותר?

חסרונם מורגש לי, הגם שמתקיימת העמדת פנים משל היו הדברים כסדרם.

האם אכן מציפים אותם הגועל ושאת הנפש, כפי שדיברו איתי ברגע של גילוי לב?

או שמא הייתה זו אך היתולה לשכנעי ולדרבני בשעת שפל?

ואיך מתוך החושך מנצנצות לכיווני דמויות מעורפלות, אך אין מתעקשים בי הם אשר יקרים בליבי?

בדד ליבי וקרות שפתיי,

בשיחות הקור,

במרחק הרב – אשר בעברו גיאוגרפי היה וכעת מסתמן כרגשי,

בניסיונות השווא להושיט ידי ולהתקרב.

ניסיונות אשר נתקלים במסך עשן עבות כמגננה מפני התקפותיי.

בדד, משל עזבוני יקיריי והתרחקו ללא אמתלה.

ונותרתי תוהה על קנקנו של עניין,

שמא רב הנסתר על הגלוי

שמא קיימות הן הסיבות וברורות לעין כל,

מלבד לעיניי האוהב העיוור דניו.


לפני 19 שנים. 2 בנובמבר 2005 בשעה 22:23

לוקח צעד לאחור.

לפני 19 שנים. 1 בנובמבר 2005 בשעה 20:36

ונדמו מילותיי
כאשר סער ליבי
כי לא יכלו להכיל עוד
את נזקי הסערה

לפני 19 שנים. 30 באוקטובר 2005 בשעה 22:26

מרוב שרביטים שכחתי לספר:
בלילה האחרון ישנתי כל הלילה, ואז את הבוקר ביליתי עד 11 בשינה לסירוגין...
אני מקווה שנשבר המחסום, whatever it was, ושגם הלילה יהיה טוב, כי מי שבלילה האחרון קיבל אצבע עכשיו רוצה את כל היד...
(ומספיק כבר, יא סוטים... אני מדבר על השינה!)

😄
לילה טוב...

לפני 19 שנים. 30 באוקטובר 2005 בשעה 18:14

ותתכסה הארץ שרביטים לרוב...
ויתכסה דניו באימה כאשר כיסתה את פרעה בימי עשרת מכות מצריים.
ויבהל דניו, וינס מן המשחק האווילי כל עוד נפשו בו.
וינס על נפשו ויסתתר במערתו אשר על הר המוריה והוא נחבא אל הכלים.
וירא ה' את מעללות דניו וירא כי חטאה נפשו וישלח בו את אחד-עשר מלאכיו ויכו בו בשרביטיהם.
והימים ימי זעם ויעשה דניו הרע בעיני מלאכי ה' ויחמוד את שרביטיהם.

ואלו הם שמות המלאכים אשר שלח ה' להכותו בשרביטם:
(בעברית קצת פחות תנ"כית, ברשותכם)

המלאך הוותיק נריסה, אשר יוצרת יש מאין, ואשר מילותיה מעצימות את חוויות היומיום והופכות כל רגע לחוויה. בשרביט קטן זה חבוי מוסר השכל גדול ומי אשר ישכיל להבין שכל רגע בחיינו מתנה הוא, יהא אדם עשיר ומאושר.
http://www.thecage.co.il/blog/userblog?blog_id=509


הלהבה החשופה אשר שורפת ואינה מכלה, בדומה ללהבה אשר שימשה כמלאך האלוהים, "וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל".
הלהבה חשופה היא ללבטים ולתהפוכות מרגשות ומציגה אמת בלתי מתפשרת.
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=13979

לא סתם שפחה – ממנה קיבלתי לא סתם שרביט!
לא סתם שפחה היא שפחה אמיצה שלא חוששת להביט פנימה ולחקור, לנסות ולראות מה שאחרים אינם רואים. בעצמה, ובאותם אחרים.
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=13773

אחד המלאכים המופלאים כאן הוא דג זהב אשר מנסה לשחות רק במים צלולים ונקיים, הרחק מכל הרפש אשר נמצא במקומות אחרים. ברפש היא נלחמת במלוא עוזה כאשר נשקה העיקרי הוא מילותיה החדות. אותו דג זהב מקסים עלה מן המים והציע לי לבחור משאלה. כמובן שאמרתי "שרביט". 😄
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=7163

שיר-לי , חברתי הטובה.
שיר-לי משאירה אותות חיים בבלוג, דרך מילים שלה או של אחרים אשר נגעו בה.מבין השורות אשר בכתביה ניתן לקרוא נפש רגישה של אדם מקסים.
הבלוג מיועד לגילאים 3-100 , ההנאה מובטחת אז בואו בהמוניכם!
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=9257

נויה. מלאכית שכל כולה נוי.
בלוג רגיש ואמיתי, אשר בעבר (לפני המחיקה הגדולה) כלל גם שירה אירוטית חדה. כאשר בחרה את הכותרת לבלוג שלה היא פגעה בול! "עומקן של מילים". בלוג עמוק שבו מאחורי מספר קטן של מילים חבויה המון משמעות.
הבלוג שלה נגע בי ושמחתי לקבל ממנה שרביט ולדעת שגם אני הזזתי בה משהו.
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=13212

שנון, חד, מנוסה, אמיתי ובלתי מתפשר. גבירותי ורבותי: דור999!
את הבלוג של הבחור אני קורא ולא מבין למה נגמר כ"כ מהר.
לעיתים נושא עמוק, לעיתים נושא סתמי שלפתע אור הזרקורים המיוחד של דור מופנה אליו, תמיד נכון ואמיתי. רוצו לקרוא!
http://www.thecage.co.il/blog/userblog?blog_id=12150


גם את שרביטה של המלכה הכחולה היה לי הכבוד לקבל.
את הכחולה הכרתי בתחילת דרכי בכלוב והייתי קורא את סיפוריה וכתביה בשקיקה. באותם ימים הייתה הולכת בנפתולי דרכיה המרתקות, והעולם לרגליה. מאז אני קורא קבוע , כעד ללבטים ולהתפתחויות אשר עוברים על המקסימה הזאת. כדאי לבוא עם הרבה מרץ, כי הבלוג של הכחולה הוא לעיתים כאורך כביש החוף אך מרתק מידי בכדי להפסיק באמצע.
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=3927


לילך29, מלאך אמיתי.
בבלוג שלה תקראו על חיה רעה שמסתתרת בתוך חיה טובה ותמימה... או שאולי זה בדיוק להיפך. 😄
כמו חתול המתוודע למשהו לא מוכר לו, היא מבטאת סקרנות בלתי נגמרת שמתערבבת עם חשש ועם תהיות רבות, מתקרבת-מתרחקת, נוגעת-לא נוגעת... מקסימה.
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=13599

גם סקסי-רד החליטה להכות אותי ברגע האחרון והעבירה אלי את שרביטה. אדם מקסים שאני מאוד מתחבר אליו. בלוג מוכשר בטירוף שמציג רעיונות ואידאלים כמו גם רגשות ואישיות. אני התמכרתי לבלוג שלה מזמן, עכשיו תורכם.
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=5372

גוליבר, ממש כמו הדמות באגדה, הוא ענק! מיטב לבטא בבלוג שלו את הרהוריו ותהיותיו, עד שלא פעם קראתיו ותהיתי (לעיתים גם טעיתי) שמא אני כתבתי את הקטע שהרגע קראתי. אז לא, הוא כותב בפני עצמו ועושה זאת נהדר ובכישרון רב. מומלץ בחום!
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=2414




והימים ימי חורבן.
ותרעד האדמה וירעשו השמיים.
והמסע קשה וארוך ומעייף.
וישא דניו את עיניו השמיימה וישמיע קולות תחנונים לאלוהיו ויאמר:
"מה עשית לי? שילחת על פני את מלאכיך להכותי בשרביטים וכעת באמתחתי שרביטים אחד-עשר."
ולא ענהו האלוהים.
ויידע דניו כי עליו לפזר שרביטים על פני הארץ כחול אשר על שפת הים וכמספר הכוכבים אשר בשמיים.
ויכנס בדניו הצער וידע כי למלאכים אשר חבטו בו בשרביטם מגיע השרביט. וידע כי לא יוכל לתת אותם בשרביטיהם, ותעכיר עליו רוחו. וישב עשרים ימים ועשרים לילות ולא ידע מה לעשות.
ובראות ה' את צערו הרב וייתן ה' אותות וניסים על פני האדמה ויתרצה דניו ויכה בשרביטים את כל המלאכים אשר כתב, ויצליף בהם עם שרביטיו ויחבוט בעכוזם עם השרביט ויהפוך את שרביטו על פיו ויתקע במלאכים את השרביט כפלאג בעכוזם!
וירא ה' את מעשי דניו ויחייך ברשעות.
ויסף דניו לסשן בשרביטים את מלאכיו אשר נשבו בכתיבתו ויחזיר להם את שרביטם שבעתיים – כי לא ציפו לכך.
ויקבלו המלאכים בשמחה את שרביטיו של דניו, מי בפה, מי ביד, מי באיבר מינו ומי בעכוזו. ויספו המלאכים לשלח את שרביטיו ולהרבות את עמו בעזרת השרביטים. ויקיימו המלאכים מצוות שמיים ויפרו וירבו את השרביט ויחשפו מעליהם סודות ושקרים ויידע דניו עליהם יותר.

ואת המלאכים אשר שילח בהם את שרביטו חילק דניו לקבוצות שניים.
ויך את המלאכים שכבר היכו בו בשרביטיהם:

שיר-לי, נויה, גוליבר, דור999, המלכה הכחולה, נריסה, לילך29, להבה חשופה, לא סתם שפחה, דג זהב.

וירא כי טוב, ויסף להכות מלאכים לרוב בעזרת שרביט הבלוגים:

- אחת הכותבות הכי מוכשרות פה, בהחלט נגעה בי עם הפוסטים החושפניים שלה. בלוג חובה לכל מי שמכור לבלוגים... וגם למי שלא. היקרה כבר לא כותבת כאן לצערי (ההפסד כולו שלנו!) אך עד היום אני חוזר לעיתים לקרוא את כתביה הנפלאים. DearPrudence .
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=4671

-מיניות מתפרצת לצד שנינות ואינטיליגנציה בולטים. הבלוג של דפנה.
בלוג חושפני ביותר, מיני עוד יותר, ובהחלט ממכר!
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=11703

ישראלי, אמריקאי וצרפתי נכנסים למטוס...
כמה אנשים צריכים בשביל להחליף נורה בחנות מנורות?
הבלוג של דולי – זונת החיוכים : ) . על עצמה היא אמנם לא חושפת כמעט כלום אבל זהו ללא כל ספק הבלוג הכי מצחיק שיש כאן בכלוב. ממש לצחוק כל הדרך אל הבלוג!!
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=5518

אישה כמו שאישה צריכה להיות.
בלוג כמו שבלוג צריך להיות.
אלילה כמו שאלילה צריכה להיות.
בעליל!
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=10840

בלוג מיוחד, כישרון מיוחד.
לא מסוגל להפסיק לקרוא את הבלוג של מיוחדת.
http://www.thecage.co.il/blog/userblog?blog_id=11758

בלוג שהתוודעתי אליו רק לפני זמן קצר אך מאז הוא אחד האהובים עלי:
הבלוג של devil eyes.
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=11908

מאסטר יקיר, מאסטר ניובוי...
בלוג מצויין. חושף רגשות של אדם בוגר ויציב, וכל מה שנשאר עכשיו זה לחכות לספר.. : )
http://www.thecage.co.il/blog/userblog?blog_id=805

בלוג חדש, אפילו לא עשרה פוסטים קיימים בו עדיין, אבל ממה שיש אני רואה איך הוא הופך להיות אחד האהובים עלי. בחורה דעתנית בעלת כתיבה חדה ובלתי מתפשרת, אשרת23. שווה להציץ ...
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=745

ונוס בפרווה הוא לא רק אמן מוזיקלי, אלא גם כותב בלוג רגיש ומיוחד.
יש משהו מאוד לא רגיל בבלוג שלו, שאני עדיין מנסה לשים את אצבעי עליו.
דוס-פוואה!
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=10979

דיווה. בדס"מ במיטבו.
כל מילה נוספת מיותרת...
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=6827

מתוך הכאב שלה היא שולחת לנו קרן אור.
בלוג מרגש, יפה וכואב בו זמנית.
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=13693

זהו, רציתי לחלק 11 שרביטים בנוסף ל11 ששלחו לי, אבל יש עוד בלוג אחד שאני חייב להזכיר.
התוודעתי אליו ממש לאחרונה, אבל מייד היא כבשה אותי. אני אוהב לקרוא את הבלוג שלה בעיקר כי מאוד קל לזהות את הנפש ואת הרגש שמאחורי המילים. הבלוג של סוד לוחש.
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=14640




ותתעורר אשת ה' ותהס אותו.
ותרעים את שמי הארץ ותשלח ברקים וסערות, וייחר אפה.
וירכן ה' לרגליה וירכין ראשו לנוכחותה.
ותקושרו שתי ידיו ושתי רגליו באזיקים, ועור כבש עשויים הם.
ותוסף אשת האלוהים במלאכתה ותכניס שלשלאות בפיו ושרביטים בעכוזו.
ואת איבר מינו תאסוף אל מכונת השאיבה ותניח משקלות על פטמותיו.
וירא ה' מפניה, והיא אוחזת בשוט.
ויעז ויפן כלפי אשתו מלכתו, וישאלה לפשר העניין. ותען כי רצתה לדעת את סודותיו של דניו, כי שלה הם. וייחר אפה על דניו, והוא מסרב להיכנע.
ויצא ה' ויפגוש בדניו.
ויפן ה' לדניו ויאמר: "הו אביר מופלא שכמותך, אל ייחר אפך על ביקורי אך זקוק אני לעזרתך"
ויען דניו: "כלום מגיע אתה על סף דלתי ואינך כורע על ברכיך?"
ויכרע האלוהים על ברכיו וירכן ראשו ויבקש רשות מדניו לדבר את אשר על ליבו.
ויתיר דניו לאלוהים לשאת את דבריו ויאמר ה': "הו אביר מופלא שכמותך, זקוק אני לעזרתך, זקוק אני למספר עובדות שערורייתיות ומפולפלות אודותיך."
ויהין דניו וייעתר לבקשת האלוהים וידבר אליו ויאמר:


1) אני גר בירושלים, עיר הבירה (אחלה משקה,אגב), ואוהב את העיר הזו.

2) למרות שהבלוג שלי יחסית "קודר" , כפי שהגדירו אותו רבים, אני לרוב דיי חייכן ואוהב לנצל את החיים. בבלוג אני מוצא מקום שיקלוט את כל ה"קדרות" הזו...

3) אחד החלומות שלי הוא לכתוב שירים ולעשות מהם מוסיקה. בעבר ניגנתי על גיטרה ופסנתר (וגם על חלילית כשהייתי קטן..חח) אך מאז זרמו הרבה מים בנהר.. המון מים... וכעת אני לצערי לא ממש מנגן עוד.

4) הדברים שאני הכי אוהב בעולם (לאו דווקא בסדר הזה) הם : חורף, לילה, גשם, אוכל טוב, נשים יפות, מוסיקה טובה, חיות חמודות וחברים טובים.

5) למקרה שתהיתם- לא, סקס לא נכלל ברשימה של הסעיף הקודם.

6) אני משתדל לעשות הפרדה מוחלטת בין מין ורגשות. זאת אומרת שאני נהנה מסטוצים ולא מוכרח להיקשר לבחורה שאני איתה. אני גם מסוגל לאהוב ולקיים קשר ללא יחסי מין.

7) למרות הנאמר בסעיף הקודם אני, כמו שאר העדר, מחפש אהבה אמיתית ושלמה אשר תבער לעולם ועד עם זוגיות טובה, מיניות טובה, ואישיות טובה. (נאיבי משהו, לא?)

😄 למרות שאני לא מגדיר את עצמי כדו-מיני היו לי בעבר התנסויות מיניות עם גברים.

9) את הצבא הסדיר שלי עשיתי ביחידה מיוחדת שנלחמה בתוך עזה. בין היתר השתתפתי בפעולות אשר מעולם לא שמעתם שהתרחשו.

10) יש לי ידע לא מועט בנושאי הרפואה.

11) אני שונא את המשחק הטפשי הזה של השרביטים!



ויתרצה האלוהים וירא כי בידו אחד עשר עובדות כתמורה בעבור אחד עשר שרביטים שקיבל דניו.
ותשוב הארץ על מקומה,
וירא דניו כי טוב.