מכבה את האור....

היום אני סוגרת פרק נורא בחיי,

פרק שלא הרפה ולא עזב את מחשבותיי...

ובאותה נשימה אני פותחת פרק חדש

אחרת, שונה, ומחוזקת יותר!

הכרנו, התכתבנו, הרגשנו, התרגשנו...

ועל פגישה החלטנו...

הפגישה........

הלב מתפוצץ מהתרגשות,

הרגליים פתאום משתתקות,

הנשימה מתגברת, 

וקול באוזן לוחש "את חייבת!!"

עדיין הלב פועם בחוזקה,

הנשימה כבדה,

והרגליים עושות עוד צעד וצעד...

ואז... הוא מופיע ממול..

מחבק חיבוק חזק, מרוגש,

והקול באוזן מוודא שהכל בסדר

ואז נשארים רק אני והוא, הוא ואני...

רוך שמעורבב בכאב,

מבטים חודרים,

משפטים חוזרים,

כאב מענג ומספק,

חיוך מלטף וכובש,

מוחקים עבר לא פשוט,

ויוצרים הווה קסום ואהוב,

תודה על חוויה מתקנת ומעצימה,

תודה על כמויות של הבנה,

תודה על מגע רך וכואב,

תודה על זה שכבשת לי את הלב ❤