הגיל והתרגיל

באת מאובזרת מכל טוב בתיק הענק שלך. 

שלפת כל פעם הפתעה חדשה, ניסית אותי מחלש ועד כל הכוח..הזעת עלי. ואני? מתפעלת מהשוט שהולך וגדל, מתחלף ומרגיש שונה על כל חלקי גופי, הרגישים והפחות...

תודה לך על חוויה אחרת. 

אבל רציתי לעדכן אותך שהסימנים השחורים שנשארו עלי, קרו בזכות חגורת הניטים של בועלי...לא מההצלפות המענגות שלך. 

מסתכל. כל הזמן העיניים מתרוצצות, הראש מלא מחשבות. 

נשים, ציצים ומה שביניהם. 

לא בוגד, אבל תמיד בשוליים, מן משחק באש.

 נפש פצועה, חסכים. 

אני יודעת הכל, פנטזיות מחשבות רעיונות. זה לא עוזר לי. 

איך עוזרים? אני לא שקופה בעיניו, להיפך, אבל חיפוש הריגוש הזה, העיניים שבולשות כל הזמן...איך מתגברים על זה? 

לא רוצה או יכולה לשנות אותו, אבל בהחלט מחפשת כוחות בעצמי. 

רעיונות יתקבלו בברכה. 

מה עם הסימנים שאי אפשר להסתיר? 

לא כייף לי. 

אז אמרתי לו כל מה שישב לי על הלב, בלי דמעה אחת, ככה חזקה הייתי. 

מוזר לי לחשוב שבאמת איכפת לו. מעדיפה לחכות לסטירה הבאה כי היא תגיעה. לא סטירה פיזית, אלא כזו ששוברת את הנשמה. 

ככה אני, מזוכיסטית. גם בגוף וגם בנפש. 

אם רק היה יודע מה שאני יודעת, הוא היה מבין כמה שאני משחררת אותו כדי שלא יכנס לי מתחת לעור אני מתה מפחד מהאהבה הזו. נשבעת לכם, מעדיפה מכות. 

אבל זה לא הולך אחד בלי השני, אף אחד אף פעם לא נתן לי מכות כמוהו. שיחקתי, כן, אבל לא ככה ברצינות עם סימנים כחולים שחורים על כל הגוף שלא עוברים ימים ארוכים. ככה אני אוהבת אותו. כשאני מסוממת. 

אני מרמה את עצמי, חופשי. 

אני מרמה אותו. חופשי. 

מטומטמת. אין לי אומץ ללכת. רק בגלל המכות. 

או שאולי אני באמת אוהבת אותו ולא מזהה את הרגש הזה?

שברת לי את הלב. 

עכשיו אני צריכה מכות. 

מרגיש כאן קצת כמו פייסבוק/אינסטגרם רק בלי הרבה תמונות משעשעות. 

הבו נא לי בלוגים בדסמים, אמיתיים! מעניינים! נגרים! 

הבו לי סקס מלוכלך!!!!!!

רוֹצֶה רַק לָשִׂים אֶת הַזַּיִן בַּפֶּה שֶׁלִּי
כְּדֵי לִשְׁתֹּק אֶת הַמִּלִּים
לְהַרְגִּישׁ אֶת הַכּוֹחַ שֶׁלָּךְ עֲלֵי
כִּי לִי אֵין יוֹתֵר
לָחוּשׁ אֶת הַיָּד הַמְּלַטֶּפֶת וְאָז
בְּאַחַת מַכְרִיחָה אוֹתִי לְהַרְגִּישׁ
בַּגּוּף, לֹא בַּלֵּב,
אֶת הַכְּאֵב. 

אפרו. 

אז סגרתי לנו כרטיסים, מקווה שעם גרבוני הרשת, ה md והחרמנות, אוכל לטרוף את כל מי שזז/ה שם, ואולי, רק אולי הלב שלו גם יזוז קצת. 

לכיווני...

אהובי מטורף על ציצים, החלטתי ללכת עם השיגעון הזה ולשלוח לו כל יום תמונה של השדיים שלי, כל יום תמונה מיוחדת עם איזו אנקדוטה מעניינת. 

חלפו מספר שבועות, הפסקתי. לא שמעתי טרוניה מצידו. כשביררתי אמר לי שזה נחמד, אבל לא מלהיב כי זה הציצים שלו. כן...זה כבר שלו אז זה פחות מגרה. 

חשבתי על זה. ועכשיו אני מוצאת את עצמי מחפשת ציצים אמיתיים, של נשים אמיתיות ולא פורנו לחלוק איתו. מוצאת את עצמי חושבת על זה ברצינות. כמה מטומטמת אני????? סרסורית ציצים. 

כבר חודשים שרצה לי בראש פנטזיה כזו לצרף אלי ואל בן הזוג דו, ערביה או דוברת ערבית, לערב של שכרון חושים! אחת כזו שלא מתביישת, מתחלפת, נהנתנית. 

יש אחת כזו כאן???