לפני 4 שנים. 28 ביולי 2020 בשעה 17:33
אותו, כמו שהוא מפחיד אותי.
הוא, כמו שהוא.
מפחיד אותי לאהוב
אותו או בכלל?
הגיל והתרגיל
על כל מיני דבריםלפני 4 שנים. 5 ביולי 2020 בשעה 2:49
ועשה לי את הטריפ של החיים
סמי אהבה בפעם הראשונה
והזעתי ואהבתי, נגעתי אבל לא הזדיינתי
ודיברתי את עצמי למוות
וכל הזמן הוא היה שם עוטף
מחבר, שומר ומגן עלי. מעצמי, מעצמו
מכל החרמנים שהסתכלו עלי מורעבים
והכל היה ענק, גם הלב שלו.
ופתאום אני כל כך אוהבת אותו.
לפני 4 שנים. 3 ביולי 2020 בשעה 4:09
מציע לי את הלב שלך
טירוף ואהבה
וכל מה שאני לוקחת ממך
זה את הזין שלך
כי מה לי ולאהבה
היא לא מגיעה לי..
לפני 4 שנים. 4 ביוני 2020 בשעה 16:33
הוא משאיר עלי סימנים
כאלו שרואים, שנשארים כמה ימים
שכואבים נעים.
הוא משאיר עלי סימנים,
לא של אהבה
קצת יותר של תשוקה
שאחרים לא יתקרבו
הוא משאיר עלי סימנים כדי שידע את הדרך חזרה
לפני 5 שנים. 1 ביולי 2019 בשעה 16:38
הלווו!!!
חודשים שאני לא...
לא פה.
לא משתוללת
לא מתפרעת.
רק חולמת, מפנטזת, הוזה.
חודשים שבא לי ואני לא יודעת מה.
טועמת מזה וקצת מההיא,
דוחה הצעה כזו ומקבלת אחרת, פחות מעניינת.
טועה, תוהה ולא מאורגנת.
חודשים שלא מוצאת את עצמי
והלולאה מתהדקת.
חודשים בלי מגע אמיתי, בלי קשירות, בלי חבלים, בלי מכות בלי סימנים. והגוף מעקצץ, ומשהו חסר. אבל אין את האחד הזה, האמיתי שידע מה אני רוצה ומתי אני צריכה.
אז אני לא משתוללת, לא מתפרעת.
רק משתבללת, ונילית במסכה, בתקווה שמישהו יקלוט את האני האמיתי שלי וידע.
לפני 6 שנים. 19 בנובמבר 2018 בשעה 16:40
כמה שלא בא לי עוד לחשוב.
לפני 6 שנים. 3 בנובמבר 2018 בשעה 8:15
נתתי לך ולקחת הכל. הכל ועוד.
שתקת לי ולא אמרתי מילה גם כשרציתי לצרוח.
הלכת ממני ואני נשארתי במקום. מחכה.
אז הפסקתי.
התחלתי לנוע.
כואבת, בוכה, צוחקת, מרגישה. הלב נפתח בחזרה.
את זה אני רוצה.
לא עוד שתיקות, לא עוד עונשים.
עכשיו רק מילים, נגיעות, תשוקה.
עכשיו זו אני, בין מכה לנשיקה.
מרגישה.
אבל לא אותך.
לפני 6 שנים. 3 בנובמבר 2018 בשעה 8:15
נתתי לך ולקחת הכל. הכל ועוד.
שתקת לי ולא אמרתי מילה גם כשרציתי לצרוח.
הלכת ממני ואני נשארתי במקום. מחכה.
אז הפסקתי.
התחלתי לנוע.
כואבת, בוכה, צוחקת, מרגישה. הלב נפתח בחזרה.
את זה אני רוצה.
לא עוד שתיקות, לא עוד עונשים.
עכשיו רק מילים, נגיעות, תשוקה.
עכשיו זו אני, בין מכה לנשיקה.
מרגישה.
אבל לא אותך.
לפני 6 שנים. 24 באוקטובר 2018 בשעה 16:03
איזה קטע! עוד אחד נעלם ..עוד אחד התאדה. ככה, באמצע החיים .
מה הקטע הדפוק הזה של אנשים, להיעלם בלי לומר מילה? אפילו לא ביי קטן...היה עדיף שיגיד לי להזדיין לו מהחיים, הייתי מבינה. אבל ככה??? לא לענות, לא להגיב? ואני עם אגו טריפ מטורף... אוכלת לעצמי את הקורקבן, מנסה לחשוב למה . ממציאה סיפורים וכמו בלש, אורגת ספקולציות.
אבל די! מוגזם. מניחה לדברים.
רק חבל לי מאוד, מאוד, מאוד על הסקס המדהים.
עכשיו שוב צריכה לצאת לחפש אחד שיתאים.
לפני 6 שנים. 16 באוקטובר 2018 בשעה 4:12
יהיר כזה, מודע לעצמך. כל תנועה מחושבת, הגוף שלך ארוך כזה, כפות ידיים של ענק, נוגעות בי, לא נוגעות. מרחף מעלי ואני רוצה עוד. נותן בעוצמה אבל זה לא מספיק לי, מתישה אותך וזה לא מספיק לי. מבקשת ממך את מה שאני אוהבת ואתה מסרב. נוגע בי בדרך שלך. ואני כמהה לזה, זקוקה. לוקחת ממך את מה שיכולה, וזה לא מספיק לי. אתה מרגיש אותי ומנסה עוד. זה לא זה. ואז אני מתגעגעת. לתחושה, לכאב. זה חסר לי.
הסקס איתך מצוין, אבל אני כבר לא עפה.
לא רוצה למצות איתך, רוצה לנסות דברים חדשים כי אתה מאפשר, אבל כשאני אומרת לך את מה שאני רוצה באמת באמת איתך, אתה מסתגר.
דילמה.