לפני 7 שנים. 29 בספטמבר 2017 בשעה 17:31
תמיד אהבתי את זה חזק.
לא קראתי לזה בשם..לא תייגתי. חשבתי שיש לי בעיה בויסות תחושות...פחח. פשוט אהבתי את זה חזק. ספנקים, קשירות, חגורה..
מתחילה בקטן, כי ה"חצי" לא יודע מה עושים עם זה. מה עושים איתי..ה"חצי" כיבה אותי מבחוץ אבל מבפנים בערתי.
אז חתכתי קצת החוצה. למצוא משהו. למצוא את עצמי.
חתכתי אבל נשארתי. נשארתי בגדול, עם הכל: בית, אהבה, ילדים, פינוקים. 25 שנים (אבל אני רק בת 40).
ואז יום אחד, הוא חתך... ואני לא הסכמתי להישאר יותר כי זה נעשה רע וכואב
אז אני מתחילה היום לאסוף את השברים.. ומחליטה שאני רוצה להרגיש שוב. להרגיש בעוצמה חדשה כי אני מוכנה.
משהו בי בוער, משהו בתוכי מעקצץ, כי אני מרגישה שמצאתי בית.
בית חדש שיכיל אותי.
