הגיל והתרגיל

אני רוצה לעשות דברים: לצאת, להכיר, לצחוק. לשבת באיזה פאב רועש ולנסות לנהל שיחה.. לצחוק. 

אני רוצה לאהוב שוב. לעוף. לא לחשבן הרבה. לחיות. לצחוק. 

אז אני מנסה..

שם, כאן.. 

ואני נתקלת שוב ושוב, באותם נשמות טובות שמציעים את עצמם.. מתעקשים, לא מרפים..מציעים הצעות (שלדעתי הם היו מסתגרים בבית שבועות אם היו מציעים להם את זה) ולא מבינים איך זה שדווקא, דווקא איתם, אני לא מוכנה לעשות כל מה שחלמתי.. איך זה שדווקא איתם אני לא מוכנה לבדוק את הגבולות שלי, להיכנס להרפתקה.. וכשזה מגיע "לת'כלס", אז דווקא איתם אני מקבלת "רגליים קרות". 

חבר'ה, תרגיעו. 

לזה קוראים סינון. 

לא כדאי לכם שדווקא, דווקא עליכם, אני אתפרע...