קצת אחרת

אני ****
אני לא הרגש שלי
אני לא השכל שלי
אני לא הצרכים שלי
ואני לא הסביבה שלי

אני התוצאה של הבעיות ביניהם
אני הצורך בגישור ביניהם
ואני הפתרון לסכסוך ביניהם

אני רק השליח

במלחמה הכנתי כלים של מלחמה, ופתאום מצאתי עצמי בתקופה של שלום.

אז הפכתי חרב לעט, מצאתי דיו והתחלתי בדף להלום.

לא רציתי לבלום,

אבל העתיד התחיל להרגיש לי יותר ויותר כמו חלום.

אז עצרתי.

מצאתי את עצמי שוב במלחמה, בלי לשים לב לקרבות.

שיניתי מעט חזרה לחרב, ואחר כך גם לאת כדי לקבור את הקורבנות.

נברתי בכוחם של השפה, המילים והאותיות.

הבנתי ששלום בעברית משמעותו גם להתראות.

מצאתי את עצמי כל יום מחדש מתעמת,

בעולם בו כולם משקרים שרק להם יש אמת.

מידי פעם המרתי לחרב, אבל בדרך כלל מעט לאת.

פעם שלום עם אויב, פעם שלום לחבר ופעם שלום על המת.

כל כך הרבה שלום מסביב,

ואני כבר לא יודע לאיזה אחד הם מתכוונים

וואלה קשה, לא יודע.

אני לא יודע אם אני רוצה להשאב לזה.

אני לא יודע אם אם יש לי זמן להשקיע בזה.

אני לא יודע אם יש לי את מה שצריך.

לא יודע בכלל מה צריך.

לא יודע אם ההודעה שלי נשלחה,

ואני אפילו לא יודע אם בכלל דיברת עליי/אליי.

אני יודע שבא לי לנסות.

אני מתאר לעצמי שכנראה לא תקראי את זה, וגם אם היית קוראת לא היית מבינה.

ואני מבין שיש לי תמיד נטייה לפספס..

חזרתי קצת, אולי אפילו רק למבט.

אני לא בטוח למה. אולי כי מחרמן אותי להסתכל פה. אולי אני אשכרה מחפש משהו, אבל עדיין מפחד מידי לנסות. אולי כי אף אחד פה לא מכיר אותי ולא דיבר איתי, וגם אני לא מכיר אף אחד.

אבל האמת, לא צריך באמת להכיר בשביל לדעת שאתם לא מיוחדים כמו שאתם חושבים. גם אני לא. כולנו עברנו חיים, כולנו עברנו סיפור, ומעצבן כבר אותי לראות מגלומנים נרקיסיסטים שכותבים על עצמן/ם כמה הם מדהימים ושונים. 

אני כל כך שונה ומיוחד, יש לי את הבולבול הכי גדול ואני זכר אלפא.

אני כל כך שונה ומיוחדת, יש לי קריטריונים שאני לא מוותרת עליהם, שהם יותר רשימת תכונות של רובוט בהזמנה אישית מרשימת תכונות של בן אדם.

חשבון נפש זה אנדררייטד

שנה לא זיינתי

שנה פינטזתי

לא בטעות.

אתמול זיינתי

אתמול עדיין פינטזתי

לא פספסתי יותר מידי.. 

אני צריך הבנה.

אני צריך ליטוף חיבוק ונשיקה.

אני צריך זונה.

אני צריך זיון שנאה ולגמור תוך דקה.

יש משהו שממש אפשר ללמוד מדתיים לדעתי. 

יש עניין להכניס דברי תורה כמעט כל הזמן. אני חושב שכדאי לנו לעשות אותו דבר רק עם פילוסופיה/מדע כזה או אחר, זה יכול להיות מעניין מאוד.

מצפון שלום,

כידוע לך, בדיוק סיימתי את אחת התקופות הקשות בחיי. נשברתי והתאחתי יותר פעמים משאפשר לזכור, נדחקתי לפינות ובכללי נלחמתי על השרדות. ולאורך כל הדרך הקשבתי לך. האמנתי שאתה צודק, והאמנתי שאני בדרך נכונה. בזכותך הגעתי להישגים מדהימים. בכל מקום שאליו הגעתי נתתי המון, וקיבלתי פי מאה. אתה אחת הסיבות היותר גדולות שהגעתי באמת לכל מקום שרציתי, בכל כיוון שרציתי.

אבל עכשיו, אחרי שהתחבבתי על האנשים הנכונים, קפצתי על הזדמנויות, והצלחתי אפילו על הדרך להציל אנשים ולצבור חמש קבוצות שונות של אנשים שמאוד אכפת לי מהן וקרובות לליבי. אחרי שהבנתי שאתה הכנסת אותנו לתקופה הקשה הזאת, אבל אתה גם זה שהוצאת אותנו ממנה. ואחרי ששוב סידרת לנו הטבות כאלה ואחרות ונחיתה רכה כמעט בכל מקום שאנחנו אמורים להגיע אליו עם סוף התקופה הזו.

דיי.

תורי. פעם שעברה הצלחת אבל התשת ושברת אותנו. זה לא שווה את זה.

בבקשה תפסיק.

שלך, מר ממורמר.

תמיד מצאתי אנשים כמתסכלים. לא הצלחתי להבין למה הם כל כך דו קוטביים, ואיך זה שהדבר שהם הכי יודעים לעשות זה להתלונן על זה אצל אנשים אחרים.

אני אתן דוגמא, ואפילו יהיה קל כאן להתחבר אליה.

הפרופילים כאן.

את כמות הפרופילים שלא כתוב בהם ״אני שונה״, או ״אני מיוחד/ת״, או ״אני אחר/ת״, לדעתי אפשר לספור על האצבעות. עכשיו מאוד ברור שכשכולם כל כך שונים, מתחיל לעלות השאלה האם באמת מישהו שונה. או יותר מזה, שונים ממה?

כל אחד מגדיר את עצמו שונה מהנורמה, אבל בסופו של דבר פועל על פיה ברוב המובנים של החיים שלו.

אם זה להתלבש/להשתין/לאכול עם סכין ומזלג, או אם זה להיות מנומס/להתחשב/לא להרביץ למישהו כי דוגרי לא עושים את זה.

עוד דוגמא, גם מפרופילים כאן, זה שכמעט לא ראיתי פרופיל שלא טרח לציין בגבולות שלו שקרנים/בוגדים. מה זה אומר בכלל? רק זה מעלה לי מספיק שאלות בשביל 5 עמודים.

בסופו של יום, אני חושב שאנשים קוראים את עצמם והסביבה קצת לא נכון. כולנו מורכבים מהרבה מאוד תכונות שהופכות אותנו לאנשים שאנחנו. אני חושב שאנשים לא מקישים מספיק מעצמם על אנשים אחרים, דבר שגורם לתחושה של ריחוק ואי הבנה. ורק כי את/ה לא הסכמתם לקבל את זה שלמרות לפעמים ההגיון שלנו סותר, אנחנו עדיין כולנו אנושיים.

ועכשיו אני מרגיש צורך לשנות את הפרופיל ואת השם של הבלוג ל״סתם עוד אחד״ 😅.

שימו לב למילעל והמילרע..

רוצה לקפריסין, יפתי קפריסין,
אבל תקוע ברחוב אבשלום גיסין.
השעון אבד, ההסעה נסעה לה,
איזה יום רע שייגמר אינשאללה.

רוצה ברזיל, יקירתי ברזיל,
מחלקה ראשונה, כסף נזיל.
אוי נשפך, אבל אסור לבכות.
נקנה חדש, כולה כמה דקות.

רוצה לקפריסין, הו קפריסין,
אבל איזה גועל, בחוץ לח וחמסין.
איזה קפריסין עכשיו? אני לא נורמאלי,
נחכה ונראה מה מחר יהיה בא לי.