בא לי

כל פעם שעולה בי מחשבה עליך, אני מזכירה לעצמי שהרגש והאכפתיות היו רק מהצד שלי. 

נגמלתי בעבר מסיגריות. נגמלתי מחלב. בסוף אגמל גם ממך. 

הפירסומת הזו רודפת אחרי בפייסבוק ובאינסטה, אז אולי הם יודעים על מה מדברים. 

"אף חייל לא נשאר לבד" 

אז בגלל שאני כזו נשמה טובה, וממילא יש לי בליל הסדר ערב פנוי (בחירה שלי) אז יש עוד דברים שאפשר לעשות עם פינת האוכל שלי. 

נניח, מישהו קשור לכסא אצלי. 

אבל לא סדיר, זה מוגזם, צעיר לי מידיי. אבל מילואמיניק? בשימחה. בטח עם המדים. 

שלא כואב לי? 

למדתי להסתיר. 

כמו עץ נופל ביער אין מי שיקשיב. 

כמו הילדים האבודים בבית יתומים ברומניה של שנות ה 90 שלמדו לא לבכות כי אין מי שיקשיב.  

אנחנו כל הזמן רבים. 

אני רבה ואתה שותק. 

ושום דבר לא משתנה. 

עצוב לי נורא. 

כי אני באמת אוהבת אותך. 

אבל אני עייפה מלהיות לבד עם אנשים. 

**** נכתב במקור לפני חצי שנה ****

שאני מוצצת לאחרים, אבל לא לך? 

באזור פח רק בשביל האופציה לנצל מינית דייר/ת במצוקה. 

כן, הזין שלך הוא שלי והגמירות שלך הן שלי. זה ברור. זה ברור כשאסור. 

אבל כשמותר? 

מותר זה לא ההיפך מאסור. 

זה בא לי או לא בא לי. 

כשלא בא לי אז לא. אין שימוש בזין שלך. 

כשכן בא, אתה מגלה לבד שלהפתעתך, גם אם אתה עייף ולא ממש בעניין, הוא משתף פעולה. לי זה מספיק. 

מספיק כדי לרוקן לך את הבייצים 5 או 6 פעמים ב 48 שעות והזין אדום משיפשוף. ככה זין שהשתמשו בו צריך להיות. זה לא שיש בך תועלת למשהו אחר. 

ואין לאן להפנות או לתעל את הכעס.  

הפומביות של חיינו לא תמיד מאפשרת רגעים פרטיים. 

כועסת. 

כועסת.

כועסת. 

פגועה. 

😡

אף לא מקדיש זמן שיכעסו עליו אם לא אכפת לו. 

חבל לי שתשומת הלב והאיכפתיות הזו לא היתה בסופ"ש.  

זה לא אתה, זו אני. 

לאט לאט, כמו תולעת מכרסמת בחומה, אני קצת פחות מצפה. 

אני יודעת איך אתה נראה

איך אתה מדבר

איך אתה מתנהג בסביבה מהוגנת

אבל מאחורי דלות סגורות? איך אתה?

אני רוצה לראות את הרגע הזה, שהקווים נחצים

תואר ראשון בפרצוף אמיץ

תואר שני בחתירה נגד הזרם וגילגול סלעים במעלה המדרון

והתמחות ארוכההההההה בלהיות לבד, להסתדר לבד ולדאוג לבד שעבורי גם מחר השמש תזרח