שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

בא לי

לפני 4 שנים. 11 באוקטובר 2020 בשעה 15:33

אם אני מעלה רעיון או מחשבה, בסוף זה רק רעיון ורק מחשבה. חכמה ובעלת ניסיון ככל שאהיה, זו עדיין רק מחשבה שלי. 

אז כשאתה גורר אותי לבוץ שלא ביקשתי להיות חלק ממנו, ואז בוחר להתעלם מהתוכן של הדברים... זה כואב. ועוד בטענה שאני מתעקשת שתעשה מה שאני אומרת. לא, אני מתעקשת שתקשיב. יש הבדל בין השניים.  

כשאתה חושב שאני מנסה לכפות עליך את דעתי, אתה מכניס אותי לקטגורית הנשים שאתה לא אוהב. 

כשאתה מתעלם מדבריי, ומהתוכן, בגלל הסיטואציה, אתה מכניס את עצמך לקטגורית הגברים שעזבתי. 

לפני 4 שנים. 8 באוקטובר 2020 בשעה 6:28

כשזה יותר כואב מאשר שזה נעים. 

לחובבי hard core בלבד. 

לפני 4 שנים. 8 באוקטובר 2020 בשעה 1:46

ועדיין 

 

💔 

 

 

לפני 4 שנים. 28 באוגוסט 2020 בשעה 18:12

אולי זה יצליח לנו? 

סה"כ זו ארץ לא ממש ממופה עבור שניינו. 

אבל אהבתי את האופטמיות שלך. 

לפני 4 שנים. 29 ביולי 2020 בשעה 4:43

זה נותן לך כח עלי

כח לא טוב

כח שכל יום אני מפחדת שתנצל לרעה

לא ברשעות, אלא גרוע מכך, בעצלנות

שלא יהיה לך איכפת

שלא יהיה לך חשוב מספיק

ושכל שיכבה שאני מסירה מעל עצמי וחושפת יותר תשאיר אותי עם צלקת יותר עמוקה

גם להכאיב לך ולהפחיד אותך זה לתת את כולי

זה למצוא את האמת שלנו

את האיזון

ועדיין, לא משנה כמה עמוק נגיע. בסוף אתה תקום ותלך ותשאיר אותי ואת הרחם שלי ריקה, כמו את המיטה שלי. 

אנחנו משחקים בפצעים של שניינו. אני נותנת לך אהבה שכרגע לא מוחזרת לי חזרה. למרות שאשליות ששקענו בהן, דבר לא השתנה ואינך שלי עדיין. אולי אף פעם לא תיהיה.  

אני רוצה להאמין. 

אבל שנים על גבי שנים של נסיון לימדו אותי, אני לא אחת שאוהבים אותה, שמתחתנים איתה.

בסוף אני רק זונה. אחת כזו שמשתמשים בה וממשיכים הלאה.