אז ככה, יש רגעים בהם אנחנו פוגשים מישהו שמזכיר לנו משהו..והוא נמלא הדר בעיניים שלנו
ויש לו מנגינה משל עצמו, כאילו של ממש,
שיר. שיר של בן אדם...
אז לכל השלושימים והארבעימים והחמישימים בוודאי.. אני מקדישה את השיר הזה. כי פעם היה בפרוש קל יותר ולגיטימי יותר להתרגש ..ממילה, ממבט..מחלום...והיום! - אם אין לך גרביון רשת, שוט וצעצוע שמזמזם כמו דבורה ..אז אתה לא מוזמן למדורה.
ומה אני אעשה שאני שמחה שאני לא "מין כזה"
אלא יש בי רגעים קטנים של נצחונות גדולים, בהם אני נוגה וכמהה להרגיש..
את השיר שמתנגן מזה האיש...
ואם השיר הזה נשמע לכם מוכר
מילים/לחן: אהוד מנור, חנן יובל
ואם השיר הזה נשמע לכם מוכר
זה רק מפני שעוד אותו חלום נשאר
מעט שכוח, פחות בטוח
אולי, אבל השיר הזה נשאר ונזכר
עוד נשאר ונזכר
ואם השיר הזה נשמע לכם תמים
זה רק מפני שהוא שואף עוד לקסמים
מעט כמו ילד, פחות מתכלת
אולי, אבל השיר הזה מתאים לפעמים
עוד מתאים לפעמים
אל האור ואל החופש בתקווה מעפיל
שיר בן אלף שמאלף מתחיל ומתחיל
ואם השיר הזה נשמע לכם עיקש
זה רק מפני שהוא לעד לא מתייאש
מעט יגע, פחות נוגע
אולי, אבל השיר הזה רוגש ומבקש
עוד רוגש ומבקש
אל האור ואל החופש בתקווה מעפיל
שיר בן אלף שמאלף מתחיל ומתחיל
ואם השיר הזה נשמע לכם כואב
זה רק מפני שהוא יוצא מתוך הלב
מעט מקריח, פחות מבטיח
אולי, אבל השיר הזה אוהב, לא עוזב
עוד אוהב, לא עוזב
פעם היה פשוט להתרגש
היום, לפעמים אותי זה מייאש
כי אין אף אחד
שאותי בפשטותו כובש. [b]
לפני 18 שנים. 21 במרץ 2006 בשעה 23:45