בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב
הצטרפ/י לכלוב תוך דקות - ובחינם
הרשמה התחברות

רגעים מחיי

מי שזה מעניין אותו, מקווה שיהנה. אם לא, אני סתם כותבת לעצמי, כמו תמיד
לפני 3 ימים. שבת, 19 בינואר 2019, בשעה 00:35

 כזה ששווה מיליון מילים.. 

 

 

 

 

לפני 3 ימים. שישי, 18 בינואר 2019, בשעה 09:06

מסוגלת לקבל ביקורת? 

את ששוללת גבר נשוי

את שלא תתני לגבר צעיר ממך לשלוט בך 

את שחייבת גובה מסוים

את שרוצה זין מאורך מסוים 

את שרוצה רזה ושרירי

את שאכפת לך רק מעצמך

כן, את... 

את מעצבנת אותי. 

למה שתקבלי את הגבר המושלם שיכול להיות לך?

את מקובעת

את שטחית

את לא נותנת לכל גבר הזדמנות שווה

ואת מפספסת כל כך הרבה טוב בדרך

למה? 

כי לא משנה מי נמצא מולך, נתונים פיזיים לא קובעים איך הוא שולט או נשלט. 

אין גבר מושלם, צאי מזה. כמו שאת לא מושלמת, למרות שאולי זה מה שאת מספרת לעצמך.. 

כולנו בני אדם, לכולנו מותר לטעות. 

אבל את יודעת מה? קשה לי להאשים רק אותך. אנחנו חיות בעולם שמעודד שטחיות, שגורם לנו לחשוב שאנחנו מיוחדות וזכותנו לדרוש הכל, לא משנה מה הטייטל שלנו כבדסמיות.. 

* לא מופנה למישהי ספציפית ולא נועד לפגוע

 

 

לפני 4 ימים. חמישי, 17 בינואר 2019, בשעה 21:03

הוא בעצם..

כלב- נאמן וצייתן

מאהב- מענג מדהים 

חבר- נהנית לדבר ולצחוק איתו

זונה- נחדר מושלם

מרפא- מפחית כאב ראש

ובן אדם טוב. 

אני שמחה על מי שאתה ועל הדברים שאתה מוציא ממני. 

לפני 5 ימים. רביעי, 16 בינואר 2019, בשעה 07:31

הכרנו מחוץ לכלוב. כינית את עצמך "כוחני" ופנית אלי. קיבלתי אומץ לענות לכינויים בדסמים כי התעניינתי בעולם הזה. לפני כן הכרתי מזוכיסט טהור והייתי סקרנית להכיר את הצד השולט. משהו בי משך אותך וכשכבר הייתי שלך אמרת לי שנשמעתי רוצה אבל מהססת. הצלחת לגרות אותי בצורה מטורפת והתקדמתי איתך מהר. יום אחרי שהכרנו, נסעתי לפגוש מישהו שהכרתי לפני. הוא היה קינקי בצורה שממש עשתה לי את זה ופתאום אתה נראית לי אקסטרימי מידי. כשחזרתי הביתה, ניסיתי להיפרד ממך אבל הצלחת לשכנע אותי לבוא לקפה ולהחליט אז אם כן או לא. כמובן שכבר אמרת לי מה אתה רוצה ממני כנשלטת, ובגלל הרתיעה שלי הסכמת שנתקדם לאט. משהו בקול שלך גרם לי להרגיש בטוחה ועם זאת מגורה בטירוף.. ככה יצא שיומיים אחרי ההיכרות האינטרנטית שלנו באתי אליך לבושה בשמלה שחורה, המון תכשיטים שכיסיתי בצעיף, איפור, נעלי עקב נמוכות בצבע ניוד וג׳קט. לפי הוראתך הייתי בלי חזיה ופחדתי שנהג המונית ישים לב.. הזהרת אותי לא להסתכל לך בעיניים. הכנת לי קפה והורית לי לשבת בספה. שמת מוזיקה כדי להרגיע אותי אבל הסגנון דווקא גרם לי להרגיש לחוצה יותר. הגוף שלך היה מדהים, שרירי אבל כזה שבנוי טוב. שאלת אותי אם אני מקבלת אותך כאדון שלי אבל לא יכולתי להחליט בלי להסתכל לך בעיניים. בסופו של דבר נתת לי להעיף מבט.. ירדתי על הברכיים וביקשתי להיות הנשלטת שלך, לפי הכלל שהצבת. כמה דקות אחרי כבר לימדת אותי את התנוחות שרצית, קילרת אותי והובלת אותי למראה. לא הכרתי את עצמי. התחושות שלי היו מעורבות והייתי שבויה שלו ושל עצמי. נשארתי אצלו את רוב הסופ"ש וישנו ביחד, באותה מיטה, בפעם הראשונה והאחרונה. כשחזרתי הביתה הייתי מסוחררת, כואבת פיזית ומאושרת. מדהים כמה השתניתי מאז.

עברתי איתך המון. דאגת לי בדרך שלך, לימדת אותי כל כך הרבה ובכל סשן צחקנו ביחד. כן, אני מתגעגעת וחושבת עליך. תוהה איך אתה מרגיש והאם אתה נהנה בחופשה שלקחת. אני לא מתחרטת על כלום, אתה יודע? 

לפני שבוע. שבת, 12 בינואר 2019, בשעה 23:39

שאיתו יש את טאי הרציונלית וטאי הבדסמית. איכשהו איתו יש דיכוטומיה כזו והיא בולטת ממש. 

משפט של "אני לא רוצה להתחרמן איתך היום בטלפון" מסתיים בי מתנשפת, רטובה ברמות פסיכיות, אחרי 2 גמירות ודופק 200. ורוצה עוד ועוד ממנו.. 

היום הוא נחשף לצד השולט שבי וזה היה מדהים לשנינו. לשמוע אותו מתנשף, גונח, גומר לפי פקודה ומנסה לחזור לעצמו היה פשוט מושלם. 

מחכה שנטריף אחד את השניה פנים מול פנים... 

לפני שבוע. חמישי, 10 בינואר 2019, בשעה 19:40

שונאת את העיר הזו, או יותר נכון את הזכרונות שעולים לי ממנה כל פעם מחדש. 

תודות לנשלט שלי, יש לי זיכרון אחד חיובי ממנה. 

לפני שבוע. חמישי, 10 בינואר 2019, בשעה 00:26

זה מסוג הרגעים האלה שאני צריכה את הבכי. הרגע הזה שהתפוצצתי והרגשתי כל כך שלווה ובכל זאת קיבלתי ריקושט. נכון שהרגשתי את המחנק בגרון עוד לפניו, אבל עדיין... 

זה מסוג הרגעים האלה שאני צריכה לשקוע לתוך עצמי בלי לנתח, בלי לחשוב יותר מידי. אפילו שזה מרגיש לי בלתי אפשרי. 

מדהים איך אפשר להיות מוקפת באנשים ובכל זאת להרגיש כל כך לבד. כולם מקבלים חתיכות ממני, אבל אף אחד לעולם לא יבין את השלם ואני גם לא רוצה שזה יקרה. 

😢

לפני שבועיים. רביעי, 2 בינואר 2019, בשעה 22:28

עם כל הרגישות שלי לאחר, לפעמים אני מפשלת. 

למרות שגדלתי עם בנים, יש הרבה דברים שאני לא מבינה כי אני פשוט לא מדברת גברית, כך נאמר לי. 

פגעתי בגבר שחשוב לי. אני לא יודעת מה יקרה, לא מכירה אותו מספיק כדי לדעת איך לגשת אליו ואני לוקחת בחשבון שזה יגמר. כי תמיד מכינה את עצמי לגרוע ביותר.. גם הוא כזה.

הלב שלי כל כך מצולק, שאני יודעת שאתגבר על כל אדם שיצא מחיי ולא משנה אם היה תושב קבע למשך חודש, שנה או כל החיים. נכון, חלק ממני תמיד ימות גם אבל אני אשרוד.. מהבחינה הזו האבולוציה לא פסחה עלי. 

 

לפני 3 שבועות. ראשון, 30 בדצמבר 2018, בשעה 00:56

אני רוצה לנשום אותך עמוק לתוכי

לצלול לעיניים היפהפיות שלך

לגעת בלב הטהור שלך

ולאהוב אותך לעומק

כמה זמן שרק אוכל

לפני 3 שבועות. רביעי, 26 בדצמבר 2018, בשעה 15:57

השארתי אצלך את נעלי העקב הסקסיות שלי. לא רציתי להעלות את זה בהתכתבות הפרידה שלנו, אז שתקתי. היתה לי הרגשה שתפנה אלי בגללן. כשפנית, אמרתי לך שאני לא רוצה אותן אבל הצלחת לשכנע אותי בדרך המתוחכמת שלך להיפגש. החלטתי שזה יהיה מפגש פרידה, לשם סגירת מעגל. בתרחיש שרץ לי בראש, אתה מביא לי את הנעליים, אני לוקחת אותם, עושה פיפי שבא לי ברגע הכי לא מתאים והולכת. אבל כמובן שלקחתי בחשבון שתרצה לשבת לקפה.. סירבתי והצעת שוב. הסכמתי. השתגעת מהלק והאודם, למרות שבעבר סירבת לצבעים האלו.. חשבתי שהם יראו לך שאני עושה מה שאני רוצה אבל אתה צחקת מהתמימות שלי. אפילו הנעליים הסתמיות שלי הדליקו אותך.. וניסית לגרום לי לחזור אליך, ניסית בכל דרך אפשרית. אמרתי לך שההצעות לא יעזרו, הסברתי לך את הצד שלי שגם ככה הבנת. דיברנו שעה ו20 דקות. צחקנו, ניהלנו דיון תרבותי (עד כמה שמשפטים כמו "אני עוצר את עצמי לא לאנוס אותך" יכול להיות תרבותי..). ניסיתי להסביר לך שהמשיכה הפיזית שתמיד תהיה בינינו, לא מספיקה לי. לא התלהבתי כשאמרת לי שלא תמצא כלבה כמוני. זה העציב אותי כי אני רוצה שתהיה מאושר, אני רוצה שתמצא אחת שלא תצטרך מעבר לסקס החייתי ולרציונליזם שלך. אפילו הצעתי לך לבוא לכלוב.. אמרת לי שזה שאני עדיין מכבדת את הכללים שלך זו הסיבה לכך שאנחנו מנהלים את השיחה הזו. וזה לא שרציתי למצוא חן בעיניך, אלא שעד כדי כך טבוע בי החינוך שלך... כשחלף הזמן, ובאמת כבר הייתי צריכה ללכת, הודית שקשה לך לתת לי ללכת למרות שגם אתה צריך ללכת. ביקשתי חיבוק. הסכמת וביקשת לגעת בי מעבר לחיבוק והסכמתי. לא היית צריך לשאול למה הסכמתי.. זה היה חיבוק ארוך, מלא כאב, תשוקה וצער. החיבוק השני שלנו שהיה למעשה הראשון שהביע משהו מעבר.. כשאמרתי לך שאני חייבת ללכת, התנתקת בהבנה ושחררת אותי. ביקשת שאצור איתך קשר שוב עוד שבוע. היה לי קשה לסרב, אבל כשחשבתי על בעלי והנשלטים שלי הצלחתי לבטא את המילים. הריח שלך שנשאר עלי כשיצאתי לרחוב, הקשה עלי כל כך.

הקלטתי את השיחה. למה? אולי כי אני מזוכיסטית יותר ממה שחשבתי, אולי כי אני צריכה עדיין משהו ממך. תזכורת לקשר שהיה ונגמר.