בואי ואזיין אותך אהובתי

וגם מדליק שאת עדיין חוששת לפני שאני חודר לך את התחת.

זהו החלק האחרון של סיפור ארוך שכתבתי ומפורסם פה בחלקים (כפי שכבר כנראה הבנתם). הסיפור נכתב על האהבה שלי ומציג את השינוי שחל בה בשנים האחרונות.  

רק עוד רגע ואזהרה חמורה:

אם לא קראת את החלקים הקודמים, קריאה של חלק זה בלבד תפגע אנושות (כן, לגמריי) בחווית הקריאה שרציתי להעניק לכםן. אני מזמין אתכםן לקחת רגע של מנוחה מההקלקות המהירות והמעבר בין הפוסטים שונים, לקחת את הזמן ולקרוא את הפרקים הקודמים.

חלק ראשון: לבדך

חלק שני: בוחרת בו

חלק שלישי: על הבר

חלק רביעי: אצלך

שלכם,

דיפ

——————

חלק חמישי הקצר ביותר והאחרון: אנחנו.

״את שווה״, הוא מדבר איתך, קחי מזה ועוד קצת מזה. קומי, זוזי ותפשקי. הוא תופס, מלקק, סוטר ושולט. ואת, כבר לא ילדה, מלקקת, מטנפת דורשת שיחדור, זיין אותי כבר, מתחננת. הראשוניות הזאת מעירה אותך, ואת מוכנה מזמן, הוא תופס את הזין שלו ומכניס אותו לתוכך ברגע אחד, לא מרגיע, לא בעדינות. תנועות חזקות, את נהדפת אחורה, מתמלאת, ומרגישה אותו מזיין אותך. גוף נמתח על גוף, נשימות וגניחות, נוזלים מתערבבים, ואתם יוצרים עוד תנוחות מתוך חייתיות ראשונית שמבקשת לעורר, לספק ולגמור.

- הזיכרון שלנו הוא הסיפור שאנחנו בוחרים לחזור ולספר. את מזכירה לי שאיתי גמרת בזיון הראשון שלנו. ואני נזכר איך ראיתי שנהיה יחד לעולם כבר בשיחה הראשונה שלנו. 

השאיר בך סימנים והתיר אותך מהאזיקים ומהזין שלו. ואת נשכבת על הצד, ראש על כר, מקווה שיחזיר לך חיבוק ושלווה. העייפות נופלת עלייך מהאלכוהול וההרפתקה שבחרת לעצמך. את מקשיבה לדלת, משתין, מרגישה אותו חוזר למיטה עם תחושת סיפוק ואיך בלי מילים הוא נשכב, נצמד מאחור להעניק לך את השלווה הזאת שאיתה תרדמי. 

- השמש עלתה וכבר בוקר. את לא אישה של בקרים, שונאת להשכים קום, ולא שמעת איך הוא קם ראשון לקול דפיקות בדלת, זו היתה אחותך שהחזירה את השניים שפגשו בו בכניסה, מקבלים אותו בחיבוק,  ובקולות קטנים שואלים, אבא, איפה אמא? ואני נזכר מחייך ועונה. ״היא ישנה״. 

חלק שלישי

חלק רביעי:

הוא רוכן לכיוונך את מביטה אחורה ורואה אותו, בדיוק כמו שדמיינת, הנוכחות שלו מרגשת אותך ותכף תשלים אותך. הוא מורה לך להסתכל קדימה, את מבצעת. מגיע מאחורייך מלטף ישבן, גב, שכמות ולופת צוואר. נותן לך ביטחון. את גונחת, תופס שיער, מושך לך את הראש אחורה ומלביש לך כיסוי עיניים.

- זוכרת שרכשתי לנו בברלין אזיקים שחורים כאלה עם ריח יקר של עור? אותם ואת כל שאר המכשירים סידרנו בקופסאה שלעיתים יוצאת לדרכה ומכריזה על סשן בפתח.

הצליל של הסטירה הראשונה על הישבן, העירה אותך ואז הגיע הכאב. השנייה הכאיבה קודם לצליל הסטירה. ואז כבר הפסקת לספור. גונחת כמו חיה, מופתעת, נהנית איך שהוא תופס לך בכוח את המתניים, מרים לך את הישבן, מוריד תחתונים באחת לכיוון הברכיים. והנה צליל מיצמוץ השפתיים מרטיבות אצבעות שחודרות וחופרות בך.

- אני מכיר את הכוס שלך כמו את האצבעות שלי שרוקדות לך על הדגדגן עד שתאמרי די, שאת צריכה להתמלא בי. אני אוהב לשאול אותך אם את נהנית  כששתי אצבעות נכנסות, זזות באגרסיביות, דופקות ופולשות אותך. ויותר אני נהנה לשמוע אותך מבקשת שלא אפסיק.

הוא עוצר, שקט. את במנוחה, נושמת, נשענת לאחור וניצבת על הברכיים, שוב חוששת, מעדיפה לא לפגוש את המבט שלו, אבל רוצה להוריד את הכיסוי. הוא מגיש לך שפתיים, נשיקה קלה תופס ידיים וקושר מאחוריי הגב ושוב שתיקה. את מריחה אותו מסתובב סביב הטרף שאת ורגע אחרי שהבנת, הזין שלו כבר חודר את השפתיים שלך ונכנס עמוק לגרון שלך, נכנס ויוצא, משתמש בך. והנה הוא שוב מופיע, מוריד את כיסוי העיניים ולך לא נותר אלא להרים חצי מבט אליו, לראות איך הוא גונח כשהוא מזיין לך את הפנים, מורח את הזקפה שלו על הלחיים, על השפתיים, ושוב חזרה לתוך הגרון. דמעות ורוק.

- יום אחד אולי נרצה להפרד. יש המון סיבות לצורך להיות את או אני ולא אנחנו. הריגוש, החידוש, הכיבוש או הנישנוש. ואז עולה השאלה אם לפתוח את הזוגיות. את חיה אותי בכל מחשבה, והסינכרון מושלם. כנראה שלעולם אהיה שלך.

חלק חמישי ואחרון

חלק שני

חלק שלישי:

נכנסת הביתה שיכורה, מתוסכלת, לגמור את יודעת שתגמרי הלילה, רק לא בטוחה איך. את הדלת השארת פתוחה, משכנעת את עצמך שזה רק לרגע ותכף תחזרי לנעול. מתפשטת בדרך לחדר, מכבה אורות ונשארת בתחתון וחזייה שחורים, משאירה אור קטן ונשכבת על הבטן. ידיים מלטפות מתניים, ישבנים, מרטיבות שפתיים, אצבעות זזות על דגדגן. 

- היכולת לגמור מהר ושטחי מפתה אותך. לא פעם, אני עם חברים שיכור יודע שאת בבית לבדך עם אחד הצעצועים שקניתי לך מאוננת וגומרת את עצמך, משתחררת מהעול. או שאולי שולחת לי הודעה מפתה, ״מחכה לך על ארבע״, ערב שלם ואז צריכה להמתין עוד עם הזין שלי אצלך בגרון. 

דלת נפתחת ונסגרת. את פוחדת, מפסיקה לגעת בעצמך, מחסירה פעימה, מריחה את הצייד נכנס לטריטוריה שלך. לא מעיזה להסתכל אחורה, לחוצה, לא יודעת אם לשנות תנוחה או לא, קפואה. ממתינה. צעדים שקטים של גבר שפגשת לא מזמן בדרך אלייך. מקשיבה לנשימות בכניסה לחדר, ומרגישה איך פנים הירכיים שלך רטובות עוד. 

- פעם שאלתי וענית שכן, אונס היא פנטזיה שלך. אני זוכר שביקשת ממני לקרוא בכלוב את זאת שתכננה לעצמה אונס בחדר מדרגות. ובכלוב אני מצאתי מקום מחבק לתאר על האקט המכני והמנצל הזה, איך שאני חוסם לך את הפה, מסכך לך את החור, נכנס ומותח אותו על הזין שלי, דופק וגונח אותך . 

חלק רביעי

חלק ראשון

חלק שני:

את כבר לא ילדה, העיניים מזמינות אותו לגעת. הוא צייד מנוסה, בתיזמון מדויק שולח יד גברית בין השכמות העדינות שלך לכיוון המתניים עד נקודה בה מתחיל הישבן. כף יד שנייה גברית נוגעת בשלך, את נענית, נאנחת קלות והוא לופת לך צוואר. את כאילו מופתעת, נוקרת בו עיניים בפחד. הוא מניח שפתיים על שפתיים ובאגרסיביות עדינה לשון רוכשת בלשון, נשימות עמוקות מלוות. והריח שלו מעיף אותך.

- גב זקוף, ציצי מושלם. אני זוכר נשיקות ארוכות איתך בזמן שאני בתוכך. ברגע מסוים בלי להפסיק לזוז בתוכך, להדוף אותך, אני מרכין ראש ומלקק את שפתייך, והן נפתחות כמו עליי כותרת בהילוך מהיר, וכבר את נאנקת לתוך גרוני. נשלטת.

הוא מרפה, הנשימה שלך מתרחבת, וגם כלי הדם שלך מציפים אותך בהתרגשות וחום. נרטבת, מביטה בו לוגם מהיין שלך להרטיב את השפתיים שלו ומגיש לך את הכוס כאילו זוהי אהבה של שנים. מתקרב אלייך עוד, ואין בר והברמן כבר לא שם וחוץ מהלב שלך, הכל שקט. עינייך פקוחות נעוצות בו, והאגן של מתמסר לשתי האצבעות שלו שרגע לפני נרטבנו אצלך בפה, איך שהן מסיטות תחתון שחור וחודרות אותך מתחת החצאית השחורה שנתפרה במיוחד לרגע הזה.

- כאילו לא מעוניינים במשחק מקדים, אני זוכר את הרגע שבו אני מסיט תחתון באותה מהירות בה מכה השוט. אז את נמתחת אחורה מוכנה. צוואר מתעקל, ציצים מזדקפים וכולי בתוכך. כל כך מרוכזת בתחושה, שוכחת איפה את, ואני לוחש לך לפקוח עיניים כי יודע שמדליקה אותך הפומביות, שהם מריירים עלייך וכמה את אלוהית כשאת נדפקת.

הוא כבר לקח אותך, ואת שלו. הלב פתוח ואת מרחפת. מציע לשלם את החשבון ולעבור להיות במקום אחד לבד. מהנהנת ומצייתת, יוצאים ועוד לפני שהוא משיג אותך מחוץ לבר, הוא כבר הזמין מונית, נצמד אליך מאחור, שוב לופת צוואר ולוחש, ״את הכתובת שלך כבר יש לי, סעי אלייך לבד ואגיע עוד חצי שעה. תתכונני.״ שוב לבד, מופתעת, מבולבלת, עולה למונית, מביטה בו מבט אחרון לא בוטח ומאוכזב.

- לפעמים יש בך את הרצון לאחוז בי ולגרור לחדר. חרמנות שנמשכת יממה מאז שגמרתי בלעדיך. לא מעט הפעמים שנכנסתי לחדר, ואת על הצד עם התחת חשוף מופנה לכניסה, ממתינה לכניסה, כאילו ישנה, כזאת שקופה. ואם אני מתעלם, זה בכוונה, כי אז חוסר הביטחון שלך נפתח ונכנס לתוכו תיסכול עמוק וכעס. ואני יודע שכשאכנס אלייך, הכעס יצא ובמקומו תכנס התשוקה.

_{חלק שלישי}

חלק ראשון: לבדך

יום חמישי, לבשת שחור. התאפרת, התבשמת. יצאת לבדך קצת חוששת, הרבה נרגשת, מזמנת אי וודאות ורצון להרגיש מישהו נוגע בך.

- אני אוהב אותך כשאת ככה, מתארגנת, מחליקה רגליים, מתכוננת. רוצה להרגיש, משתוקקת עם מבט של בוא כבר תיקח ממני ותיתן לי מה שנרצה.

נוסעת לבדך במונית מגיעה ונכנסת לבר ממשיכה פנימה עד הדלפק, ישנו מקום בצד השמאלי בדיוק באותה הפינה שנשמתם אחד את השנייה אז. יושבת, לא רגועה, עדיין לא מבויתת.

מה לשתות שואל החמוד מהבר, את עונה לו שיחליט בשבילך, רק לא פירות. מחייך וניגש למשימה. היה לך אולי יותר פשוט עם היית באה איתה או אפילו איתי, אבל רצית לבד, פינטזת לך ואת רוצה להגשים.

- אני יכול בקלות להרגיש את חוסר הביטחון שלך, הפחד והרגישות. ובאותה קלות גם כמה את יכולה להיות חזקה, גאה, מזמנת לך הרפתקאה. 

שותה להשתכר ולהעסיק את השפתיים. מביטה סביב, מחליפה מבטים קטנים. החמוד מהבר שואל אם את מחכה למישהו, מחייך, מחייכת אליו, נרגשת עונה שלא.

מבושמת, מבקשת כוס נוספת, מבחינה בזוג יפה יושב סביב שולחן קטן, נזכרת בזה שנגע בך פנימה, זה שבשבילו ירדת על הברכיים עם עיניים דומעות. האלכוהול משפיע, הזיכרון מרטיב ואת ממתינה, שמישהו יחייך, ייגש ויאמר לך כמה את יפה.

- סף החרמנות גואה, וכמו שאני מכיר אותך גם סף הסבלנות. אם היית יכולה היית מעבירה את עצמך למיטה יושבת עליי דופקת וגומרת.

הברמן החמוד שואל לשמך, את מרגישה שזה מגיע. הזוג מחייך חזרה והנה הוא שרק הגיע רואה אותך וברגע מבין. את מרגישה את הנוכחות שלו. מביטה בו, בוהה. הוא מחייך, מתרכז בך ושובר מחיצה. את מתרגשת, הציפיות גוברות יחד עם התנועה, עם האלכוהול.

- אני מכיר אותך שבסוף הזמנת יין אדום ובכוס השנייה העיניים מבריקות, רוח של שטות ואת מתגברת, מתפתלת, צריכה מגע, נשימות על צוואר וכתפיים.

מבט. פלרטוט, התרגשות. רגע מחסירה פעימה. עלייך לבחור, את כבר בחרת. החמוד מהבר יודע שאת מזמנת אלייך אבל בשבילך הוא צעצוע לטיזינג והעלאת המורל. 

- את יפה עם הכחול שמייפה עיניים שחורות. מניעה שפתיים, משלבת רגליים, כל כך מפתה. אני מכיר אותך היטב כשאת מחוברת ומודעת לכל תנועה ולכל מבט. וגם כשלא, כשהלב פתוח ואת מרחפת.

מחייך אלייך שוב וניגש. יש לו את הזיפים שאת כל כך אוהבת. מתרגשת, נראה לך מתאים, רעידות לב קלות אבל שומרת את עצמך, לעוד רגע. מי את? מאיפה? ואת יפה וכיף שנפגשנו. איך זה שאת פה לבד? והאם את לבד? גם אני. הוא מתעניין בך ואת עונה מחייכת וממלאה את עצמך ברגע של ריגוש מזדמן.

- חסרת סבלנות אמרתי? וזיפים, נו, זה ברור. ואני יודע שכשהוא עושה לך את זה, את תעני לו מיד בחיוך, תעזרי לו לגלגל את השיחה ותתקרבי לנשום איתו, להריח אותו.

אתם מחליפים חוויות ואת שואלת מי הוא, איפה הוא ועם מי הוא אבל חושבת ללא הרף, מתי הוא. מרגישה זרוע נוגעת קלות, מריחה אותו מוביל, נותנת לו להניע אותך ומרחרחת עוד. הריח מוכר, כפות ידיים של גבר ומחליפים נשימות. השיחה זורמת, חיוכים, משתטים, שיכורים ומתרגשים.

- אני זה שמכיר אותך טוב מכולם. אני יודע מה היית ואיך השתנית בשלוש שנים האחרונות. אני מכיר אותך מחייכת, מקשיבה ושואלת ללא מילים אם יודע לא רק ללטף אלא גם לסטור, לחנוק ולהשתמש. פעם לא, אבל היום זה צורך ואת מקווה לאינטימיות שתאפשר לכם את  הקסם.

חלק שני 

עיניים לוטשות בי מבט, בוהה, רומז או הלום. אני מבין מיד. הבנתי את זה כבר אז בפעם הראשונה שראיתי אותה, שיכורה, שולחת מבטים בוחנים וכנועים. 

חרמנית. מעוניינת. משתוקקת. צריכה.

זה קטע כזה שגם אחריי שנים, יש שתי אפשרויות. האחת שאני קצת נלחץ, כאילו צריך לעמוד בסטנדרט שלה. אני יודע שאני יספק אותה, שאדע לגעת בדיוק במקומות שאני אוהב, שהיא אוהבת. אבל עדיין קצת מרוחק, חושב, מתעלם, מתסכל אותה. 

האופציה השנייה טובה יותר. אני מבין, מוכן ומפתיע. היא עדיין תרגיש לא בטוחה בגלל האפשרות הראשונה. היא לא תדע עד הרגע שבו אצמד אליה מאחור ואנשק צוואר. מופתעת היא תרטיב, תנזול, תפשק ותתמסר.

בוקר טוב

השמים כחולים

הציפורים מחייכות

האנשים מדלגים

ברחובות הצבעוניים

מוסיקה מתנגנת 

פרפרים מרפרפים.

נשים יפות 

עוברות לידי

מריחות שמפו

בושם ואהבה

חושבות לעצמן

״החיים שלי יפים״.

—

הערות המחבר:

1. התרסקתי עם הקורקינט הבוקר. פרט לשריטות קלות, לכוחותינו שלום.

2. מקווה שמנגנון הצנזורה האוטומטי של כלובי לא ימחק את הפוסט הזה בטענה לאופטימיות יתרה.

את החירות לבחור.

החופש לחיות.

*סגרו את דופ. רוקדים טראנס בכיכר. 

בבקרים של סופש

הייתי ישן איתך עוד קצת

חרמן מהסשן של הלילה

הייתי מתכרבל ונמרח

בריחות הבוקר שלך

מלקק, ומטנף אותך שוב.

עשינו את זה המון בעבר

ואז הם הגיעו.

שניי השודדים הקטנים

ששדדו לי את הבוקר.