שברת לי את הלב, ריסקת לחתיכות...
מעל שנתיים במערכת של און ואוף נפרדים וחוזרים, לא יכולים אחד בלי השני, כל מי שמכיר אותי, ידע ששייכת לך בלב ובנשמה מהשניה שהכרנו, עם כל החבילה הענקית שאתה מגיע איתה, נשוי ועוד בעיות, ואני הכלתי והכלתי, למרות שהיה אמור להיות ההיפך, אתה השולט בנינו, אתה אמור לדאוג ולהכיל אותי, אתה בגבולות שלי אבל האהבה שמה הכל בצד, אתמול כמו בכל פעם שמכעיס אותי, כי לא מתייחס, אומרת דיי נמאס לי רוצה מעבר, קראת והתעלמת והיום קמה רואה שביטלת חברות בפייס, קיבלתי סטירה אבל עדיין לא הבנתי כמה, רושמת לך הודעה בוואטסאפ ומגלה שחסמת אותי, אני בהלם, הכאב מתחיל לחנוק, הלב מתחיל להיסדק, רושמת לך במסנגר הודעה זועמת, אתה קורא וממשיך להתעלם, ואז חוסם אותי גם שם, חוסם בפייסבוק לגמרי, לא יודעת אפילו למה, אתה רגיל אליי ומתעלם מיזה שנפרדת ממך כל יומיים וחצי, אומר לא יעזור לך את שלי לנצח, חתונה קתולית, אז מה קרה פתאום? איפה כל האהבה נעלמה לך? רק לפני יומיים וחצי אמרת שמת עליי, הנשימה מתחילה להתקצר ומרגישה את התקף החרדה זוחל לאיתו ומתקדם ועולה בגוף, אין לי נשימה, והכאב בחזה מתפשט לכל הגוף, חוץ מלאהוב ולהעריץ אותך לא עשיתי כלום, ולכן זה כל כך כואב, מעולם לא אהבתי כמו שאוהבת אותך, מעולם לא בטחתי כמו שבטחתי בך, מעולם לא חדרו לי מתחת לעור כמוך, גם לא אבא של הילדים שלי, רק לפני יומיים צחקנו שאני גברת .... העתידית ז"ל כי תהרוג אותי על שמטרילה אותך, הלב התנפץ לרסיסים ולא חושבת שאי פעם יתאחה בחזרה... מה עשיתי לך שפתאום מתנהג ככה? אתה לא נמצא פה בכלוב, אז חעולם לא תדע איך ריסקת אותי, מאמינה שאולי תעבור מחשבה שבטח כאובה, כי מכיר אותי, אבל לעולם לא תדע כמה, לא יודעת אם אי פעם אצליח לבטוח באנשים שוב אחרי הצלקת שחרטת לי עכשיו בלב..
אוהבת אותך אתמול אוהבת אותך היום, וסביר להניח שאוהב גם מחר, אבל חייבת לעקור אותך מתוכי גם במחיר של ניתוק רגשי מהכל...
