בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אשלייה אירוטית

לפני 10 חודשים. ראשון, 30 בספטמבר 2018, בשעה 06:25

 

כן. אני מאהבת לטינית.

מפתה..

אוהבת לגרום לגבר שמולי לחשוב עלי במובן הסקסי. החושני. המגרה....

 

אך מצד שני,  כאישה כנועה, אין לי האפשרות לנהוג כך,

בחרתי במודע להיות זאת שמובלת, שמנווטים אותה ומביאים אותה למקום הרצוי...

אני שותפה לריקוד, נכון,

אבל רק כתגובה לחיזור, לפיתוי מהצד שלו.

 

זו מלחמה שלי בעצמי

אך מבינה את מקומי.

 

מאהבת לטינית פסיבית שאני,

לוקחת ידו המושטת, וצועדת בעקבותיו.

 

רוקדת לצלילי חלילו....

 

 

לפני שנה. חמישי, 28 ביוני 2018, בשעה 00:46

 

הכוס השקופה ובתוכה הנוזל הארגמני..

גם הוא שקוף...  לאור הנר.

צלול.

אדום כהה...

כצבע הדם הניגר..

כצבעה של התאווה.

כצבעה של התשוקה.

צבעו של הכאב.

של היופי.

של העונג...

 

טעמו החמוץ.

הסקסי.. הניגר מזווית הפה ונמרח עם אצבעות כף היד..

הזולג במורד הצוואר....

 

המוזיקה שקטה. מתנגנת ברקע.

האורות רכים.

השמלה אדומה...

הכוס המוחזקת ביד.  

הגוף שרוקד..

צעדים קטנים...  איטיים.

 

התשוקה ..

צבעה ארגמני. כצבעו של היין. כצבעו של הדם.

צבע האהבה...

 

לפני שנה. חמישי, 14 ביוני 2018, בשעה 23:13

 

שם. בין כל האנשים החוגגים את החיים, החוגגים את יצריהם...

שם, הייתי סינדרלה לערב אחד..

שם רקדתי את חיי. את שחרורי. את נפשי ואת אהבתי.

לא ראיתי איש מסביבי..

רק ידיו שסבבו סביב גופי והחזיקו בי.

שם רקדנו את הריקוד שלנו. כמו היינו לבדנו...

שם הובלתי לפינה לא נסתרת.

שם כיסה עלי בגופו. להסתירני.

שם אצבעותיו חדרו לתוכי ואני, עיניי עצומות כמו מבקשת להיעלם ... עונגתי ורקדתי את ריקוד התשוקה שלי.

שם, בין כל האנשים המעורפלים, התערפלתי גם אני.. לעיניו בלבד.

 

שם הייתי סינדרלה. והוא היה נסיך.

לערב אחד...

לפני שנה. שני, 7 במאי 2018, בשעה 12:19

 

בכביש אני שוביניסטית.

בבית אני פמיניסטית.

במיטה אני כנועה.

בעבודה אני קורקטית.

בין חברים אני סוציאליסטית.

בהפגנות אני שמאלנית.

בזמן מלחמה אני ימנית.

כשאוכלת המבורגר אני רוצחת.

כשמארחת אני שפחה.

כבת אני מורדת.

 

וכשאין לי מה לעשות ונגמרו לי כל התירוצים, וכשאין אף אחד מסביבי אני..... אמממ.... נו. אתם יודעים..

 

 

 

לפני שנה. שני, 23 באפריל 2018, בשעה 06:54

 

ואני לא בת 20

לא בת 30

לא בת 40,

ועברתי גם את ה 50,

אך הן מביטות בי ואז מביטות בעצמן.

המבט שלהן בי אומר לי שהן לא מרוצות.

לא מרוצות מעצמן ולא מרוצות ממני.

אני רואה את מבטי הקנאה שלהן...

הן חושבות לעצמן: "מה יש בה שאין בי".

מדוע אני מחייכת כך. מדוע אני זקופה כל כך.

הרי הן צעירות ממני. חלקן חטובות ממני. יפות ממני. לבושות יפה ממני. משקיעות...

חלקן  אף פונות אלי ושואלות מה צריך כדי לחייך כך ולהיראות כך.

לכי תסבירי להן שיש לך סימנים אדומים על הישבן, צביטות על הזרוע וכאבים ב...

לכי תסבירי להן שהמראה שלך, הנשיות שאת מקרינה והחיוך שעל שפתייך בא מכאב...

לכי תסבירי להן שבכית את נשמתך החוצה רק לפני כמה ימים או כמה שעות ואת רגועה ונוצצת.

לכי תסבירי להן שלא משנה כמה ישקיעו במראן החיצוני, זה לא ישנה...

לכי תסבירי להן שזה מוקרן ממך החוצה..

שההליכה שלך והיציבה שלך והמבט שלך... הוא ששונה מהן.

שאת רוקדת בכל צעד שצועדת כי את יודעת....   מה שהן לא.

 

לפני שנה. שבת, 7 באפריל 2018, בשעה 06:12

 

שאני זוחלת על הרצפה כדי למצוא דברים קטנים שהלכו לאיבוד.

שמתפלשת בחול הנעים.

שבועטת באבנים קטנות עד למטרה.

שאוהבת מתקנים בגני שעשועים.

שאוהבת לשבת על החול הרטוב בחוף הים, לבנות ארמונות ולשחק עם הילדים האחרים.

שאוהבת להיות יחפה גם היכן שלא מקובל.

שעוקבת אחר שיירות נמלים.

שעדיין קופצת מעל גדרות או חומות בטון.

שמתכופפת מתחת גם כשאפשר לעבור מעל..

 

 

הם צוחקים עלי, כל שאר המבוגרים, המבוגרים שלא מבינים...

שאפשר להיראות כמו אישה

להתנהל כמו אישה

להזדיין כמו אישה...

 

 

ועדיין להנות כמו ילדה.

 

לפני שנה. רביעי, 28 במרץ 2018, בשעה 00:27

 

 

להביט בה ולשכוח..

לטבוע בעיניה...

להריח אותה...

לחבק אותה קרוב...

לנשום לתוך שיערה..

לעצום עיניים ולדמיין...

 

להרגיש ולו לרגע אחד..

הכי קרוב לאלוהים...

 

מאושר.

 

 

 

 

לפני שנה. שישי, 26 בינואר 2018, בשעה 07:18

 

התאימה,

וסינדרלה כרעה ברך...

 

לפני שנה. שישי, 19 בינואר 2018, בשעה 18:58

 

(עצמתי את עיניי והקשבתי לשיר, זהו שיר מיוחד , הוא מתאר בעיניי תהליך.)

 

נזכרת בעצמי אז, הייתי באמצע נקיון הבית. היתה זו שעת אחר צהריים מאוחרת..

חיפשתי לי שירים שינעימו את זמני  ונתקלתי בו.

שנים רבות לא שמעתי אותו..

התיישבתי ועצמתי עיניים לרגע..

משום מקום, דמעות החלו לרדת..

מצאתי עצמי חשה כמיהה

כמיהה למישהו שלא הכרתי

לרגש ששכחתי איך מרגיש

הבכי הציף אותי פתאום.

ישבתי לי שם על הרצפה, באמצע הסלון, בלאגן מסביבי.. ואני בוכה.

בוכה מגעגוע למישהו שלא מכירה...

 

שנים אחדות לאחר מכן,  נתקלתי בו שוב, בשיר הזה,

אך הפעם זלגו ממני דמעות של אושר ושמחה

כי הוא היה שם. בתוך ראשי. היו לו פנים. היה לו גוף. היתה לו נשמה והיה לו שם.

ואהבתי אותו והוא אהב אותי..

הכמיהה שחשתי אז ולא ידעתי כי תתגשם לי אי פעם, הפכה למציאות.