סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מסעו של אדון אוהב

מסעי כאדון... יחסי השליטה, רגשות וכן הסקרנות והזדהות עם הצד השני
לפני יומיים. רביעי, 17 ביולי 2019, בשעה 01:28

גילוי נאות: בעבר (הרחוק) התיימרתי לחשוב שלגמור בפה זה אקט מגעיל ומנצל, שאין סיכוי שאשה צריכה לסבול את זה.

 

ואז היא הגיעה: מאהבת גרמניה, חזה גדול ומוצק, חזקה, ופה קטן ושובב תחת עיניים כחולות ואף חמוד. והיא ידעה שכך אני חושב כי ״במקרה״ דיברנו על זה. עד אז לא קרה כלום.

מצאתי אותנו נאבקים בצחוק על הספה ואז היא... will you stop fucking around so I can give you a proper blowjob?

לא האמנתי למשמע אוזניי (אם כי התוודעתי למספיק נשים מדהימות בחופשיות המינית שלהן עד אז גם) - אבל כמובן שנעניתי לבקשה 😉

התפשטתי ונעמדתי מולה. היא סקרה אותי וחייכה בסיפוק, ואז התחילה. לשון נוקשה... על סף הלא נעים.

פה ככ קטן... נראה היה שהכיפה ממלאת אותו. אבל אז הבנתי, כמה היא נהנית ורוצה - כמה טוב לה. היא המשיכה באדיקות והוסיפה יד ורוק... נישקה אותו ומצצה עוד ועוד. 

ואז זה קרה: כשהתקרבתי, סימנתי לה ולא הגיבה. אמרתי מפורשות וניסיתי לסגת... אבל היא פשוט מצאה דרך להשאיר אותי בפנים ואני התפוצצתי לה בתוך הפה. היא בלעה מולי, ואז העבירה לשון על ובין השיניים כמו מוודאת ששום דבר לא נשכח. עמדתי משתאה ומעט נבוך מולה; היא חייכה חיוך שובב ושאלה אותי עכשיו אחרי שניסיתי איפה יותר טוב לי לגמור...

 

רק בזכותה למדתי שיש נשים שממש נהנות מזה. צחוק הגורל, הסתבר אחכ שאני גדול מידי בשבילה, אבל היא... שמחה למצוץ לי לפי דרישה בכל רגע וכל מקום. הלכתי איתה רחוק יותר ויותר, כולל זיוני פה חזקים כשהיא מחזיקה את שדיה מולי ומגישה לי אותם לעשות בהם כרצוני.

 

שנים אחרי... קיבלתי את המציצה הטובה ביותר ever. מהחברה הכי טובה שלי. האדמה רעדה וליבי גם. הידידה האפלטונית שלי ואני שברנו גבול קדוש. יותר מהכל, אזכור את החיוך כשלכדה אותי בגמירה בפה שלי (ניסיתי גם אז להיות מנומס ולהזהיר), בעוד זרע ניגר מזוית הפה שלה. כמה אושר ואהבה הקרינה כשחשה את סיפוקי לאחר שאני דאגתי לשלה שוב ושוב באהבה גדולה.

 

כמה לימדתן אותי, ועד היום אינני יודע אם הייתי יותר שולט או יותר נשלט שם. מה שבטוח, שניצני יחסי השליטה התחילו ללבלב באותם רגעים... כשהבנתי שמה שאני מבקש ורוצה, קיצוני ככל שיהיה, יכול להיות מקור הנאה אמיתי לצד השני 🤔

לפני 3 ימים. שני, 15 ביולי 2019, בשעה 10:45

לאחר שנים בעולם הזה בדרכים נסתרות

לפני 6 ימים. שישי, 12 ביולי 2019, בשעה 10:17

נמשכנו האחת לשני מהרגע הראשון בהתכתבות במקום תמים... כאילו היה ברור כיצד זה ייגמר. ניווטתי אותך להודות בצורך שלך ולומר אותו מפורשות.
לא שיערתי ולא היה בי מיקוד באיך תיראי בדיוק - ואם כי הסתבר שאת יפהפייה אקזוטית ומיוחדת, לא לשם כך אהבתי ורציתי בך.
היית שפחה אולטימטיבית: אוהבת, מתמסרת... מעריצה ומחבקת.
נאבקת עם עצמך להצליח להכניס אותי לגרון בכל מקום בו היינו; לא הפסקת לנסות למרות הגודל ולמרות שלא דרשתי ממך או הבעתי אכזבה.
ידעת לבקש ולהתחנן שאתיר לך לרכב עליי וידעת שאני נהנה מאיך שגמרת בצרחות בכל פעם.
כיבדתי את הגבולות שלך, והענשתי אותך בקשיחות אך באהבה בדיוק כפי שרצית והיית צריכה; והחיבוק העוטף והאוהב שלי חיכה לך תמיד בסוף.
ואולי עקב כל אלו, תדעי בתוכך כמה כואבת לי הבחירה לשחרר ולוותר עלייך - גם אם לא בסוף הראוי שרצינו שנינו שיהיה.
תמיד תהיי השפחה האמיתית הראשונה שלי, המושלמת והלא שלמה. אוהב אותך תמיד... אף מעבר לאהבה של אדון לשפחה.

לפני 6 ימים. שישי, 12 ביולי 2019, בשעה 09:57

כמה שפנטזת על המשרד ההוא...

ויודע כי חשקת במי שישבה בו.

 

כשהתגנבנו לשם... ירדת על הברכיים והתחננת שוב שאתן לך לגעת, להרגיש בפה ולמצוץ. אבל לקחתי אותך רחוק יותר...

 

הורדתי אותך לדוגי עם הפנים אליי וזיינתי לך את הגרון עמוק יותר מאי פעם... לימדתי אותך איך להשלים נשימות וכיצד לסמן לי כשלא יכולה יותר.

 

המשכנו ומתחתי לך את הגבול עוד ועוד... והגניחות, האנחות והנהמות שלך הראו לאדון כמה את מתגרה.

כמה את רוצה עוד ממני בתוכך, עמוק יותר, חזק יותר. מלאחוז בכתפייך עברתי לתפוס את הראש לקראת גמירה... שהיתה ממושכת ומלאה וישר לעומק הגרון. עד כלות הנשימה שלך ואני מתאפק לא לצרוח חזק מידי בחייתיות כי אולי ישמעו.

 

התשתי אותך והכנעתי, כמעט מעבר לגבול. ביקשת כמה דקות להסתדר מחדש... וכשיצאת התחננת לשוב כי לא היה דבר שגירה אותך ככה. גרמתי לך להתחנן לכך בכל פעם מחדש עד שהסכמתי שוב 😈