צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בין השכל לרגש

על החתום, שלכם באהבה (לא באמת)
&#@.
לפני שנה. שבת, 14 ביולי 2018, בשעה 23:27

 

...שעת לילה, אנחנו נכנסים למקום. אני מסתכלת עליך, בוחנת אותך מהלבוש עד למנח הגוף והדומיננטיות המתפרצת. ערה לכל פעולה, מבט ואינטונציה שלך. מחכה שתפעל.  

הבטחת ערב מעניין, ערב שייתן לי את הטעימה החסרה לי בדריכת רגלי בעולם הזה. הצעת שאצטייד בשמלה אפילו יותר סקסית מהשמלה האדומה של אתמול ואני, ילדה טובה שכמוני (לא באמת) התאמתי לערב שמלה שחורה, צמודה אך נוחה ל...מגע ונעלי עקב להשלמת ההרגשה. על האיפור וויתרתי, יש את השיזוף אחרי שבוע באילת, מה צריך יותר מזה? דבר אחד ביקשת: שאאסוף את השיער הארוך לקוקו גבוה.. אז אספתי. אבל.. משהו מציק לי.. אני זונת צומי, ברור, אוהבת להיראות ולהרגיש טוב אבל אני לא רגילה להשקיע מחשבה יתרה על כל שלב ההכנות ופה.. להרים את כל השיער או אסוף מרושל? אולי להוסיף רק מסקרה או שלא ועוד ועוד ועוד.. פאק, לא רגילה לזה, זה הכל בגללך, אמרת שתהיה הפתעה. אני שונאת הפתעות. שונאת להיות במצב חסר מידע. 

אנחנו מתיישבים ואני מתוחה, מנסה לשער מתי הטעימה תגיע.. במצב של היכון.

&:תשתחררי, לא עומד לקרות שום דבר, תירגעי.

ואנחנו יושבים, צוחקים, שותים ואני לאט לאט משתחררת, חוזרת לעורי.

&:את נראית טוב אתי

&:אני יודעת

&:חחח, את כלבה

&:גם נכון

&:מעניין איך תיראי עם השמלה כשאת על ארבע

אימה אחזה בי, מה??

צחוק מתגלגל פורץ ממך, מה מצחיק אותך לכל הרוחות?? 

&:תירגעי בובה יפה, אני לא הולך לומר לך לרדת. 

&:מזל באמת.

אתה מחייך חיוך ערמומי ומשיבה לך בצחוק מבולבל והערב ממשיך כערב רגיל לחלוטין.. אני קמה לרקוד. בלעדיך. אתה יושב ומתבונן ואני רוקדת קצת יותר מפתה.. בשבילך.. משיבה במבטים חטופים לכל המבטים המופנים אליי ורוקדת.. נהנית..  רק אני והשמלה השחורה הקטנה שלי..

חזרתי למקום שלנו במצב רוח פלרטטני ואתה נראה לי קצת שונה. עצבני?

&:נהנית לרקוד?

&:יאפ.

&:ראיתי. רקדת יפה עם כולם, הגיע הזמן לנוח קצת.

&: לא לא בא לי.

&: תרדי על הברכיים ותניחי עליי את הראש, תנוחי.

&:חחחחח, מה?

אתה רציני.

&:מה פתאום נראה לך??

שקט.

&:אני לא יורדת על הברכיים תשכח מזה.

שקט.

&: אני לא עושה את זה.

שקט.

שקט.

&:אמרתי לך שלא.

אתה פולט אנחה: אני סופר עד 3.

&:נוו

&:1

ולמשמע הספרה אחת הברכיים הבוגדניות שלי התכופפו ברפלקס. תנועה לא רצונית בעליל!

&:2

&:טוב בסדר רגעעע

ואני על הברכיים.

אוחזת בו.

צוחקת צחוק שלא הייתה בו טיפה של צחוק.

נשימות כבדות.

מסתכלת עליו ומניחה את ראשי על הירך שלו, צמוד למפשעה, מנסה להגניב מבט אליו, מעליי ומחזירה מייד את העיניים, מתחפרת בתוכו ומסובבת את מצחי על רגלו ובאותם רגעים אני חושבת.. חושבת ונזכרת בכל מה שקראתי, כל התיאורים על תחושת השקט והשחרור עולים לי.. משחזרת את ציור תחושת השלווה ששוררטו במוחי ברגעים האלה ופשוט חושבת לעצמי....... חבורה של שקרנים! איזה שקט ואיזה נעליים, זו שלווה?? זה?? מה אתם סתומים?? יאללה מה מרילין פרנץ' הייתה כותבת עליי סעמק, מה את עושה פה למטה, תעשי משהו!!!

מישהו עובר וזורק לו: כלבה יפה יש לך.

ואתה מלטף לי את תנוך האוזן ומשיב לאותו עלם: אני יודע.

ופתאום שקט. אתה מלטף את ראשי, מושך את הקוקו וראשי מתרומם, מתקרב ולוחש: מממ, בובה יפה.

ואני כבר לא חושבת, אני ברגע.

אתה מנשק אותי, מלקק את לשוני ובשנייה שעצמתי את עיניי נשכת את שפתיי.

&:אחחח

ואתה צובט לי את הפטמה כל כך חזק שלא הייתה לי ברירה אלא לשחרר אנחת כאב.

&: כואב לך?

&: לא..

אתה צובט אפילו יותר חזק ומסובב אתהפטמה, אני משתנקת.

&: זה בסדר לומר שכואב, רצוי אפילו. כואב לך בובה שלי?

&: מממ מממ.. (עדיין לא מוכנה להודות במה שקורה)

אתה מרים אותי אליך ואני נזכרת שאנחנו בסביבה הומה באנשים

&: בואי, הולכים.

&: לאיפה?

&: לחדר. אני רוצה לראות איך *לא* כואב לך.

ומכל התגובות בעולם, מכל מה שמוחי הקודח יכל לארגן.. מה עניתי... אני עדיין לא מאמינה איזו ילדה קטנה יצאתי:

&: אבל אין לי פיג'מה..

(לא... לגמרי יצאתי עמה)

ואתה מחייך חיוך כזה מרוח, כזה זדוני, כזה.. כזה מרוצה מעצמך.

&: השמלה שלך תספיק לבינתיים, קדימה תתקדמי.

 

התקדמנו. 

אנחנו מתקדמים.

אני מתקדמת?

 

#פיג'מה? באמת?? 

 

 

 

פרעה הפרוע​(שולט) - מקסים
לפני שנה

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י