אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בין השכל לרגש

על החתום, שלכם באהבה (לא באמת)
&#@.
לפני 8 חודשים. שישי, 25 בינואר 2019, בשעה 00:03

אחרים לא יבינו. כל מי שהוא לא אני לעולם לא יבין. 

קראתי סיפורים, בסרטים שצפיתי, הסצנות המתארות ספייס (מסוים) של הדמות תמיד נראו לי תיאטרליות מדי ולא מציאותיות. הרי, איך ייתכן מצב של התנתקות שכזאת? כלומר, איך ייתכן מצב כזה ללא שימוש בעזרים צמחיים מסויימים ?  

ואיתך, אדוני שלי, מתוך מקום (כביכול) נמוך, זכיתי לחוות לראשונה את הדבר הנראה לי כמדע בדיוני. 

**

היה ביננו ויכוח, בחרתי להיפגע ואתה בחרת להתעלם ולהשתמש בי. אנחנו תמיד מדברים על רצוני להיות לך כחפץ אך באותה נקודה התחושה הייתה אמיתית באופן מקפיא, אני כועסת ונחדרת בעת ובעונה אחת. בחרת להחזיר אותי למצב נשלטת בעזרת ספירת 70 הצלפות, זה לאחר ה80 שכבר ספרתי. אני שם, איתך, סופרת אך מרגישה פחות ופחות את כאב ההצלפות. 

אתה ספק משחק ספק משתמש ספק מתעלל בחור שלך ואני מרגישה אותך אך שוקעת עם גופי ומרחפת עם נפשי. 

ושם, במקום שלי, שלי ורק שלי אני רואה ומתבוננת על עצמי מבחוץ, הנוף מתחלף בצבעיו ואני עומדת מתחת לעץ, עירומה. אוספת אבנים ופתאום נופלת אך כבר לא מפחדת אלא נהנית מהנפילה ומהנופים בדרך. הכל כל כך פסטורלי, הדמות עליה אני מתבוננת נראית לי לראשונה כמישהי.. יפה מישהי הנראית כל כך ילדה, איך אני מרגישה כל כך אני אחרת?

ולאט לאט, אני חוזרת, מרגישה את עצמי בין זרועותיך החזקות, עוטפות ומגינות עליי. הייתכן באמת מה שחוויתי עכשיו? מרימה אליך את מבטי ואתה בקול שקט אומר לי "חזרת אליי, איפה טיילת?". כאשר אני מספרת לך את אשר חוויתי אני משתפת גם בתחושת ההלם. 

אחרים לא יבינו, לא יצליחו להבין את משמעות ההרגשה, את משמעות החווייה, לראשונה חוויתי את עצמי במשמעות שונה. 

 

בזכותך. 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י