פורק כל עול

השנה זכה יהודה אטלס בפרס מפעל חיים!

הסופר המוערך הזה נגע במבוגרים וילדים כאחד כאשר הוא מצליח לבטא בכישרון ודיוק רב את נפשו המשובבת של ילד מנקודת מבטו ובדרך בה הוא משקיף על העולם.

7500 ש״ח פרס על מפעל חיים!

סופרים הם הזכרון האירגוני והתרבותי של האנושות.. אם היה ניתן לבטא בכסף את תרומתם הממשית הם היו עשירים כקורח.

אני סובב סביב צירי

לופ רגשי ומחשבתי

לפתות להתנגד לכבוש להתמסר להתפוגג

אני מצליח לעקוף בדימיוני את חווית המציאות

המוזר הוא שבקצה החוויה ממתינה בסבלנות אותה תחושה מוכרת....

או שלא?!

אני בסה״כ comfortably numb 

“עם כוחות גדולים מגיעה אחריות עצומה.”

כתב סטן לי בקומיקס האייקוני של ספיידרמן..

מרגיש לי שאיבדנו מגע עם המשמעותה של המילה הכל כך מחייבת הזו אחריות.

אז מה בעצמם מבדיל בצימוד המילים החשוב הזה אחריות וסמכות שתמיד צריכים ללכת יחד.

סמכות זו הזכות להחליט - קיבלת סמכות לחרוץ גורלות או לקנות מתנה נוצצת.

אחריות זו החובה לשאת בתוצאות - מישהו מת בגלל החלטה שלך אתה צריך לתת דין וחשבון, המתנה הנוצצת שלך התגלתה כחיקוי עלוב אתה תשלם את המחיר.

קשה כבר לאתר גיבורי על סביבנו, כאלו שמעניקים דוגמא אישית, כאלו שמבינים את מגבלות הכוח והשררה, כאלו שמאמצים ביראה את המשמעות שמאחורי המילה אחריות.

זו תקופה אפלה מבלבלת ומתעתעת את גיבורי העל שלנו כנראה נמצא רק בתוכנו מעצימים אותנו מבפנים.

הנחתי אותו כאן על השידה ליד המיטה.

אני לא מבין את זה, שונא שדברים חשובים הולכים לי לאיבוד..

בטח המגפה הקורנת והשובבה הזו שיחקה איתו ושכחה להחזיר!

שונא לאבד דברים.

פרויד טוען שכל הדחפים האנושיים ניתנים לחלוקה בין מין לאלימות.

באמת בא לי לפרוק עצבים על מישהו.

הייתי מועך לו את הסיגר (:

למה אני זקוק לך כל כך נמוך?

מתמזגת עם הקרקע 

נוגעת בנקודה השפופה ביותר

מתבטלת בפני

מתמוססת

למה אני זקוק לך כל כך נמוך?

כי אני רוצה לחלוק איתך מעצמי?

כי אני רוצה להרגיש נישא מעל תהום?

כי אני רוצה להרים אותך לשחקים שם ניפגש?

הכי נמוך היא הנקודה שבה זווית ההשקפה מקבלת עומק מירבי!

להביט למרכז ולספור לאחור מ60 לאפס.

אני מעשן בשר.

תהליך מתמשך של שעות רבות הכולל שומת לב לפרטים.

שבבי עץ חרוב ודובדבן, מתכוני ראב (ציפוי תבלינים), קירמול, ויסות ובקרה של טמ״פ, עסיסיות הבשר לאורך העישון ושימוש בחומץ תפוחים בתרסיס.

ובסוף הדרך המזון מחזיר אהבה במידה שווה להשקעה והיחס.

אומנות האהבה..

בתאבון.

מבחינתי תעשו תמיד לייק בלב...

בכבוד רב,

באטמן.

פייטון מאנינג הוא מגדולי שחקני הפוטבול לדורותיו.

מאסטר ג׳דאי של הספורט מהמורכבים והמאתגרים שיש.

מה יש בפוטבול הזה שמשגע את האמריקאים כל סופ״ש בפסטיבל הערצה והתלהבות.

השאלה המתאימה יותר היא מה אין בו...!

סופרט שכולל מגוון תפקידי שחקנים שפרוסים על המגרש במהלכים מעולם השח.

שחקן שתפקידו לרוץ רץ כמו אתלט אצן ברמה אולימפית.

שחקן שתפקידו לבלום עושה זאת במימדים של לוחם מתאבק.

שחקן שתפקידו לבעוט עושה זאת לטווחים ששום חפץ באף ענף ספורט אחר מסוגל להתקרב..

והקווטרבק (הרכז) מנצח על ההתקפה בתזמון וחלוקת קשב של טייס קרב עם מסירה בדיוק מושלם.

בספורט מקופלים כל ענפי הספורט המשמעותיים האחרים וזה יופיו הוא מציע הכל לכולם.

היתה לי הזדמנות להשקיף מקרוב על המאסטר חוויה שלעולם לא אשכח!

את הגיטרה הקלאסית הראשונה שלי קיבלתי לבר המצווה. אפשר לומר שקיבלתי מאהבת בתחנת המעבר משלב הילדות לתקופת הנעורים... האהבה הזו שאבה ממני שעות של התמסרות וניסיונות להתחקות אחר אליליי המוסיקליים.

הרגע שהחלטתי לעבור לגיטרה חשמלית הגיעה בעקבות הסולו של מארק נופלר.

נדהמי מהאופן שבו הגיטרה גנבה את ההצגה בשיר! היא כוכבת לכל דבר! והחשמל שבצלילים מטעין את המלודיה בקשת של גוונים ואפקטים שהאוזן לא שובעת ורק רוצה עוד ועוד... 

זה סולו שלמדתי לנגן לאורך ימים ארוכים ואין ספור השמעות על טייפ הקסטות השחוק שלי.

מנהרת האהבה זה שם השיר וזו אכן מנהרה שהובילה אותי לחוויות מוסיקליות קסומות עם רשימה של גיבורי תרבות שכבשו את ליבי כמו דיויד גילמור, אריק קלפטון, ביראן מאי, אדי ואן הלן ז״ל, סטיב וואי ועוד ועוד...