שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

פורק כל עול

לפני 4 שנים. 15 בנובמבר 2020 בשעה 5:50

אם הייתי צריך להמליץ רק על ספר אחר, כזה שמשנה סדרי עולם ומטלטל השקפות, הספר הוא ׳הוכחה לגן עדן׳ של ד״ר איבן אלכסנדר.

 אני ספקן בעל סקרנות מפותחת, זקוק לעבד מידע משמעותי טרום גיבוש עמדה.

האמונה שהיקום הוא יצירה אלוהית נתון לפרשנויות שונות ותובנות מגוונות.

שנים רבות האמנתי בארעיות של הבריאה ולו רק משום שרציתי הוכחה רציתי להאמין שקיים כוח נשגב מבינתנו.

הוכחה לגן עדן היא עבורי הוכחה מספקת!

ד״ר אלכסנדר רופא נוירולוג ומדען מוח שקע בתרדמת במהלך שנת 2008 למשך שבוע.

כתוצאה מדלקת קרום המוח הוא חווה מוות מוחי.

הדיאגנוזה הפתולוגית שאלכסנדר מפרט בסוף הספר לא משאירה מקום לספק.

הוא עבר כל בדיקה אפשרית במהלך התרדמת ולא זוהתה פעילות מוחית משום סוג או אופן.

ועדיין התיאור המדהים של ד״ר אלכסנדר מאותו שבוע כולל זיכרון צלול תיאורים וחוויות שקשה לתאר במילים (למרות שהוא עושה עבודה לא רעה בכלל..).

זו ספר שנקרא בשקיקה ספר משנה סדרי עולם ומשנה חיים.

אני כבר מאמין.... 

לפני 4 שנים. 14 בנובמבר 2020 בשעה 5:53

Theo Jansen הוא אומן הולנדי העוסק בפיסול קינטי. סביר בהחלט להניח שמדובר בגלגול חיים של ליאונרדו דה וינצ’י מאחר ויצירותיו הן פלא הנדסי עם יופי מהפנט.

החזון של Theo הוא ליצור זן חדש של בעלי חיים - ורק שיהיה ברור מדובר על צינורות פלסטיק בקבוקים ריקים ובד.

הוא משחרר את יצירותיו לחיות בחופש על חופו של האונקיינוס האטלנטי שם הם ניזונים מרוח מטיילים לאורך החוף כשכל ייעודם הוא להדק את האדמה ולמנוע סחיפה של הדיונות.

 אילו הייתי חיית חוף כולם היו מביטים בי בפליאה והערצה. 

לעורר השראה צריך מעט פלסיק משומש והרבה דימיון פרוע!

לפני 4 שנים. 13 בנובמבר 2020 בשעה 14:27

אני צונח חופשי אל מעמקי השאול

מנסה לשווא להשיג אחיזה

הבזקים של אור וחושך מרצדים מול עיני

בכי וצחוק נשמעים בראשי ללא הפוגה

אני מנסה להרפות ללא הצלחה

ריפיון זו תבוסה!

ריפיון זו תבוסה?

 


מתיו וויינר יצר את אחת הסדרות המהוללות אי פעם.

כשצפיתי בסרטון האינטרו חשתי שזו תהיה חווית צפיה שטרם חוויתי.

 


ואכן הסדרה כתובה באופן מבריק מעוצבת בדיוק מרהיב וסגל שחקנים שנותן הופעהמהפנטת.

עבורי זה היה הסיפור של דון דרייפר הדמות הראשית שהיכה אותי בתדהמה.

אני צופה בעונג ואי נוחות בחיי על המסך הקטן ולא מבין איך אפשר להזדהות באופן כלכך טוטאלי עם דמות דימיונית.

סיפור חיי הטרגי של דון מייסר אותו בין חיים שנשארו מאחור לאלו שעליהם תמיד חלם.

סיפור בלי סוף, סיפור שרק מעורר תהיות קיומיות.

 


הסיפור שלי!

לפני 4 שנים. 13 בנובמבר 2020 בשעה 8:45

למי שזקוק להוכחה שמוסיקה היא חוויה קסומה.

 

If you want to find the secrets of the universe, think in terms of energy, frequency and vibration.

Nikola Tesla

 


 

וגם סקס.....

לפני 4 שנים. 12 בנובמבר 2020 בשעה 8:45

ד״ר בן גרצל הוא מומחה עולמי לבינה מלאכותית ופיתח את הרובוטית סופיה - היומנואידית שמנהלת שיחה חופשית עם בני אדם (אפילו וויל סמית מחזר אחריה בשרמנטיות).

 

כשבן מפתח מכונות ליצר אינטראקציה עם בני אדם התפיסה הרעיונית שלו מרתקת.

הוא איננו בוחן מוסר וכליות.... אלא מגדיר את המושגים העמומים טוב ורע במונחים פונקציונליים של הפרט והקולקטיב - רוע הוא אנוכיות וטוב הוא נדבנות. ספציופטיה מול אמפטיה. כחלק מתהליך הבחירה/ברירה הטבעית והאבולוציה.

 

היום שבו ניתן יהיה לייצר אינטראקציה עם צעצועי מין אשר ילמדו אותנו את תגובותינו, ידעו בדיוק איפה לגעת מה להגיד, היום הזה מתקרב בצעדי ענק....

בלחיצת כפתור ניתן יהיה לשנות מוד מרובוט שולט לרובוט נישלט.

הוא יהיה הכי מותאם הכי מדוייק הכי אופטימלי.

ובן זוג אנושי?! בשביל מה כשיש את הצעצוע האולטמטיבי....

ימי הבדידות והחיפוש אחר ריגוש שטחי ספורים הם. הרובוטים בדרך!

ועד אז... לכל מי שנכנס לפוסט בתקווה למצוא איזה סרטון של דילדו על בוכנה הידראולית (שהיא פיסגת הטכנולוגיה) מפלח אחוריים חטובים.....אני אומר תתקדמו הקידמה כבר כאן.

 

לפני 4 שנים. 11 בנובמבר 2020 בשעה 5:53

מועדון ארוחת הבוקר היה סרט הקאלט של דור ה X, ואולי בעצם של כל דור ודור...

5 נערים ונערות שנפגשים ב״כלא״ (ריתוק בספריה של התיכון) ומגלים שלמרות הפרסונות השונות לכולם מכנה משותף אחד.

הם שונאים את ההורים שלהם!

מרד נעורים טהור מזוקק והוליוודי....

בחייו של אדם לרוב הוא פוגש את השנאה היוקדת במרד נעוריו ומתחיל לאבד את תמימותו הפשטנית והילדותית.

ואולי בעצם היו אלו סימפל מיינדס שהפו את הסרט לקאלט עם השיר הבלתי נשכח ..

Don’t you forget about me

לא שכחתי

לא סלחתי

אני עדיין מורד

טרם אמרתי נואש

לפני 4 שנים. 10 בנובמבר 2020 בשעה 7:05

יש שני סוגים של רוע:

מוחצן סציופטי סאדיסטי - נחות ריגשית שמבטלת את היכולת לחוש אמפטיה לאחר, אנוכיות לשמה.

מופנם ומוסתר נקמנות רגשית - התעללות מתמשכת בין הנפגע לפוגעיו המדומים.

הסוג הראשון בולט ומובהק הסוג השני חמקני ומתעתע.

כשראיתי את הקליפ של מייקל כשהייתי נער צעיר חשבתי שזה מגוחך לחלוטין, מייקל ג’קסון רע?! מלודיה נחמדה אבל הפרצופים שמייקל עושה ... מה זה צריך להביע?

זה היה השלב שהפסקתי לראות בו אייקון מוסיקלי וגיבור תרבות. הוא זייף לחלוטין רוע בעיני....

חלפו להם עשורים רבים ואני מבין שמייקל היה נפש מיוסרת שגדל בצל אביו המתעלל...

הוא היה רע מופנם שחווה התעללות והתעלל באחרים חסרי ישע.

אז כן, מייקל היה רע.

אי אפשר לקחת לו את זה...

 

 

לפני 4 שנים. 9 בנובמבר 2020 בשעה 4:32

אני יהיר

גאותן

מתנשא מעל למחוזות הבושה

משקיף על מקומות נמוכים אפלים 

מאפשתות התרוממתי

לעולם לא אתנצל על כוחי כי רב

לא אשפיל מבט מול קושי

מכיל את כאבי נוגע בו ללא חשש

יוהרה היא אורי הבוקע היא איננה שיריון קשקשים

אני יהיר

גאותן

 

לפני 4 שנים. 8 בנובמבר 2020 בשעה 12:20

דוד שלי ע' ז"ל היה רופא כרדיולוג ופרופ' לגנטיקה. את הרופא י' הוא הכיר במסגרת תפקידו  כרופא גדודי כשחנך את י' לתפקיד דומה ביחידה סמוכה.

י' למד רפואה כעתודאי בצבא והוצב במחלקת ילדים בבלינסון במהלך התמחותו.

באפריל שנת 73 הגחתי לאוויר העולם בסשן אלים ושובר עצמות כתוצאה מסיבוכים בלידה שנבעו מהתרשלות רפואית.

הרופא י' שהיה ביום חופשי ובמקרה עבר במחלקה (שכח משהו במשרדו), שמע את קולות השבר מהחדר בו אושפזה אמי ונלחץ לסייע בלידה כשבמהלכה הוא עולה עם נעליו הצבאיות על מיטת האשפוז בניסיון לחלץ אותי.

לאחר הלידה אמי ואני היינו מאושפזים מספר ימים בטיפול נמרץ כשסכנה נשקפת לחיינו.

להורי נאמר ע"י הרופאים שכנראה אשאר פגוע מאחר ולא הגיע חמצן למוח בזמן הלידה.

הורי בחרו לשמור ממני את פרטי הלידה הטראומטית (בצדק) ואני חוויתי ילדות רוויה בדאגות וחרדות, הצלחות קטנות נחגגו כגדולות.

כשהייתי בן 25, דוד שלי ע' החליט לשתף אותי בסיפור לפרטיו הקטנים, הוא חשב שהישגי כקצין בתפקיד מובחר בצה"ל הם על סף הלא יאמן.

אבל אני רק הגשמתי חלום שבער בי, הפקפוק העצמי וחוסר הביטחון רק ליבו את הצורך לפרוץ את גבולות האפשרי וכל זאת מבלי שהייתי מודע לסיבות שהובילו למצוקתי הרגשית.

דוד שלי סגר עבורי מעגל שלם ורוחני שחיבר בין החסכים הכאב והחולשה לצורך בהתעצמות שמגיעה בעקבותיה של הצלחה בפריצת גבולותיי.

 

באוקטובר 73 הרופא י' נהרג בקרבות בסיני, דוד שלי ע' שהוצב ברמת הגולן נשלח דרומה לסיני להחליפו בתפקיד.

 

בשנת 2003 דוד שלי ע' נפתר במהלך ניתוח מעקפים. הניתוח התבצע במחלקה הרפואית שאותה הוא ניהל והוא נותח ע"י צוותו הנאמן.

 

מעגלים נסגרים בחיים ובמוות.

 

הרופא י' ודוד שלי ע' הם הגיבורים שלי ליום אחד....כל יום לשארית חיי.

 

 

 

 

לפני 4 שנים. 7 בנובמבר 2020 בשעה 7:55

אסור לשקר אבל לא חייבים להגיד את כל האמת....

 

התמימים אוהבים את המשפט חצי אמת גרועה משקר.

 

אנחנו מוצפים בזיוף ושקר מכל עבר נדרשים לברור את האמת מתוך ערמת שחת של כזבים.

 

אבל בקולקטיב האנושי כולם מרגישים כשמשהו צורם.

 

כולם יודעים שטראמפ או ביידן זה לא משנה.

כולם יודעים שביבי לא ילך בשקט.

כולם יודעים שמערכת החינוך רקובה.

כולם יודעים שיש שלום עטוף בחירחורי מלחמה.

כולם יודעים שהחיים הם משחק מכור ומשתתפים בעל כורחם.

כולם יודעים שהטובים חוטפים בראש ראשונים!