אתנוארכיאולוגיה צעירה

חצי ממלכתי הצנועה

תמורת חיבוק.

מזג האויר בחוץ התחמם

ואילו אצלי בפנים עדיין מרגיש

כמו קרחון שלא ראה אור שמש

שתחמם אותו.

לו רק היו כפפות ללב קפוא.

אתה אומר שאתה מאד אוהב אותי. רק שיש בי יותר מדי אופי, עקשנות, מרדנות, חוסר רצינות, ציניות, חייכנות, פלרטטנות,  עמוד שידרה, ועוד כמה דברים שמפריעים לך בי שצריך לוותר עליהם.

אחרי שכל אלו ילכו, מה בדיוק ישאר לך לאהוב בי?

לא יותר פשוט שתלך אתה ?

לפעמים בתוך היומיום האקטיבי כל כך, אני מוצאת את עצמי זקוקה לשקט.

למקום בו אוכל לשים ראש, לרוקן מחשבות. 

הלוואי שיכולתי.