לפי דרישתו

מאז שהייתי כאן לאחרונה...

לכל השולטים, לא מעוניינת! פשוט באה לקרוא את מי שהיה אדוני במשך זמן רב

הגעגועים אליו.....

חשה שהייתי מרוסקת לאלפי חתיכות

חש שהייתי כמו פצע פעור המסרב להתאחות

חשה שהייתי עשויה מחלקיקי פאזל שפוזרו ברוח

כעת הכל מתחיל להתאחות

רק מהמחשבה שעוד כמה ימים שוב אהיה איתו

בשבילו

שלו...

ולו רק לשתי לילות...

סוף סוף מגיעה לכמה ימים למרכז...

הוא פנוי בשבילי...

לא אצטרך לחלום עליו....

אוכל שוב פעם לחוש את ידיו

להעטף בזרועותייו

להביט לתוך עיניו הכחולות

למצוץ

ללקק

לגמור אין סוף פעמים

לכאוב

לדמוע

ואז לנסוע ממנו שוב...

יום כזה קצת אפור, סוף סתיו תחילת החורף....

הבן זוג נסע לחו"ל מהעבודה...

נפרדנו בריב לא קטן, על שטויות אבל עדיין בטונים גבוהים..

בצהריים הודעה מהאדון "הערב ב 8"

את האמת, ממש לא בא לי, רציתי רק להכנס למיטה, לפוך, להיות לבד, להתנתק מהכל, אבל לאדון לא מסרבים....שלחתי "או קי"...

נוסעים לצימר, דממה באוטו, לא בא לי כלום ובטח לא לדבר...

הוא מגניב מבטים ושואל " הכל בסדר? מה קרה?"

כלום, הכל טוב...שיקרתי...

נכנסנו לצימר, כהרגלי עומדת לא זזה ממתינה להוראות.....שקט, אף לא מילה ממנו.

חשה אותו מאחורי, מרים לי את החולצה, פותח חזיה, ידיו עוטפות אותי, פותח את המכנסיים ולאט מוריד מטה. מוריד לי נעליים ואז גם את המכנס והתחתון, אני ערומה.

עדיין ללא מילה ואצלי בראש מלחמה, בחיים זה לא קרה! מה הוא זומם?

מתחילה לחשוש, הלב דופק...

שומעת רעשים קלים, מבינה שהוא מתפשט...

לפתע אוחז בעדינות בכתפיי, מסובב אליו, עומדים ערומים זה מול זו. מביטה לתוך עיניו הכחולות...

מקרב אותי אליו ומנשק את פני, עיניי את השפתיים במין רוך ועדינות...מחבק.

את מוטרדת היום. הערב כולו מוקדש לך, הערב נעשה אהבה אמר התכופף מעט ונשא אותי בזרועותיו לעבר המיטה...

הדמעות החלו לזלוג כאילו סכר נפרץ...

אז ידעתי שהאדון שלי, זה שמצליף וקושר.....אוהב אותי !!!

ליד הכינוי שלי עדיין מופיע הקילור של מי שהיה האדון שלי תקופה ארוכה.

אני עזבתי.

עברתי הרחק דרומה.

הוא ביקש שאוריד את הקילור, אבל קשה לי.... מבחינתי להוריד את הקילור זה כאילו למחוק אותו מליבי...

אז רק להבהיר- בליבי הוא תמיד יהיה אדוני...

בפועל, אני כבר לא איתו....

אולי משהוא דפוק אצלי.....

עזבתי את הכל ועברנו לאי שם, סוף העולם שמאלה...וגם את האדון השארתי בודד.

זה היה החלום שלו....

לא שלי....

שנים של שיחות ושכנועים, בסוף נשברתי....הייתי שבויה בחלום שלו...

הוא, הבן זוג, לא ידע על האדון שלי...

אז החלום שלו היה מושלם ושלי נהפך לסיוט...

חשה מחנק...

חשה כלואה...

האדם היחיד שאי פעם הבין אותי ותמיד היה שם בשבילי זה האחד שקראתי לו אדון שלי.

לו התמסרתי כל כולי! 

כעת, נישארו רק הזכרונות...

וחלומות שנצבעו בורוד, וכעת הם מנופצים כמו מראה שחורה...

אותו איש, אדון, שידע לספק אותי, שידע להכיל אותי, שתמיד היה בשבילי, תומך, אוהב, רגיש לצרכים שלי, מכאיב, מלטף ועוטף....נמצא כה רחוק כעת....אומנם רק כמה שעות נסיעה, אבל זה ניראה כמו מרחק שנות אור...

היה לו חלום...את שלי הוא ריסק

שלום אדון שכבר לא שלי..

מוצ"ש, יושבת לבד בחוץ, הרחק ממך

כוס של ג'ין טוניק וסיגריה.

העלטה סוגרת עלי אט אט, מעט האורות בסביבה ניראים עמומים.

השקט מחריש אוזניים.

ועליך חושבת.

נזכרת בגעגוע בכל המפגשים

חושבת על הגוף

חושבת על עיניך הכחולות מביטות בי

חושבת על פיך

חחשבת על לשונך

חושבת על ידיך

חושבת על רגליך

חושבת, נזכרת וכה מתגעגעת.

הרי בלב תמיד אהיה שלך

עזבתי את הכרך ההומה...

עזבתי משרה מדהימה.. 

עזבתי חברים...

עזבתי חלק מהמשפחה...

לדרום הרחוק איתו נדדתי...

גם אותך אדון יקר עזבתי...

מדי פעם לכאן נכנסת...

אותך קוראת ודמעה לי נופלת..

ליבי אליך צועק..

געגועי אליך לא פוסקים...

לך רק אדון אקרא

כי את הזכות לקרוא לך אדוני...

מזמן כבר איבדתי...

הגעתי חזרה למרכז, למספר ימים...ארוע משפחתי...כתבתי לו...כן הוא פנוי...קבענו.

צימר נחמד, סטירה מצלצלת כי לא באתי לבושה כמו שדרש אלה הבאתי הכל בתיק ( חם מדי לגרביונים)...

נכנס להתקלח, אני מהר מחליפה ביגוד...גרביונים, בירית, נעלי עקב וזהו..ממתינה על הברכיים.

עטוף במגבת מהשיער מרים אותי מהרצפה..למרכז החדר שולחן קטן מזיז תשבי על השולחן פוקד

הלב דופק!! הרטיבות מתחילה!!מחשבות רצות...מה הוא הולך לעשות??? סומכת עליו ....

מפשק את רגליי, קושר קרסוליים לרגלי השולחן, אני יושבת מפושקת, חשה את הרטיבות נוזלת...

משכיב אותי על השולחן..קושר מרפקים לרגלי השולחן...הראש מעבר לקצה השולחן מוטה מטה....

מביטה בו מלמטה...רואה את הזרועות ...המגבת נופלת...עומד קרוב..הזין ליד הפנים שלי..רוצה לטעום! להרגיש...אבל לא מגיעה...

אטבים לפיטמות...הכאב משתלט עלי...

נעמד מקדימה...משחק לי בכוס...בדגדגן...לא רואה אותו...רק מרגישה את ידיו המדהימות...

רוצה לגמור!!!רוצה לצעוק!רוצה להתפרץ!!!

עוד לא פוקד!

עוצמת את העיניים...הוא מפסיק לרגע...מביא שוט קטן...מכה קלילות על הדגדגן.....

סוף סוף הסשן המיוחל התחיל!!!!

האם היא עדיין נשלטת ?

מאז שעזבתי את המרכז וניפרדתי מהאדם הכי מדהים שפגשתי, שזכיתי לקרוא לו אדוני...

חשה כמו עלה נידף ברוח...ללא כיוון...ללא מטרה....סתם מעבירה את הימים...ואת החיים!

האם זה שאני לא שלו, ונישארה רק ההגדרה של נשלטת, עדיין עושה אותי כזו?

האם ההחלטה להעתיק את מרכז חיי לדרום הרחוק הייתה נכונה?

האם אתגבר אי פעם על הפרידה...על הצורך בו??

לילות טרופים משינה...רק מחשבות שועטות בתוך הראש...

רק שלא אשתגע....