|
|
|
זהו!ניגמר!!!
פגישה אחרונה לפני שאני עוזבת...
בדיוק כמו שביקשתי...כמו שחלמתי...
הגשמת את כל הרצונות בפגישה זו...
אדון שלי היית לתקופה קצרה...כואבת כל יום על כך שלא פגשתיך לפני שנים....
היית לי עוגן....
היית לי אויר...
היית לי פסיכולוג....
היית לי מנטור...
כעת שארית חיי ניראת ורודה יותר...וכל זה בזכותך!
תודה לך אדוני! לעולם אנצור אותך בליבי.
מתוך הפוסטים שלי ניתן להבין שאני והאדון נפרדים, וזה עקב מעבר שלי הרחק מהמרכז.
אבל גם כתבתי שאני ממתינה לפגישה אחרונה...גם על זה פירטתי...
אז בנות נחמדות, תנו לי לסיים את הפרק הזה בחיי ואז תפנו אליו...
הדיו עוד לא יבשה על דפי הפוסט בכלוב והוא כבר מקבל פניות....
עוד קצת......וזה נגמר.
אז תשאירו לי אותו לפגישה אחרונה...
מבטיחה לעדכן כשזה יקרה
כשהאדמה רעדה וקרקע יציבה נשמטה מתחת לרגליי, ניצבת שם להושיט יד תומכת ויציבה...ללא תמורה!
סדקים נפערו בחיי ורק אתה בחוכמתך ידעתה לאחותם
גלי החיים סחפו אותי הרחק ללב אוקינוס הדיכאון, ורק אתה ידעתה להושיט לי גלגלג הצלה.
פשוט הייתה שם בשבילי ואמרת:
כשעל הרגליין שוב תעמדי, תגידי לי ואז גם אדוני לי תקראי.
לאחר שבוע, את גופי ונשמתי לך מסרתי.
כעת לדרך חדשה יוצאת, הרחק ממך אדוני. רק בזכותך זה מתאפשר...רק בזכותך אני שוב חיה ומחייכת.
לעולם אהיה חייבת לך!
כמו שביקש....כתבתי תסריט שלם איך אני רוצה את הפגישה האחרונה שלנו!!
כל השבת ישבתי כתבתי מחקתי תיזמנתי חלמתי וחשבתי....
יושבת קוראת את הכל....שולחת לו במייל...
עכשיו רק מחכה שיגיד לי יום ושעה...ואז זאת תהיה פרידה כואבת...תרתי משמע...אבל אחת שאזכור לכל החיים...לא כל יוצא לי להפרד מאדם כמוהו
פעם הייתי...
סתם הולכת מפחדת מהצל של עצמי
היום אני גיבורה...בזכותו
ילדה קטנה לא בטוחה..
היום אמא שולטת ביד רמה...בזכותו
פעם פחדתי לישון לבד
היום נהנת מגודל המיטה...בזכותו
פעם קצת מצצתי ורגליים פישקתי
כיום אין ספור פעמים גומרת...בזכותו
פעם חששתי ממבטים של זרים
כיום בלבוש הולם מחייכת לעצמי על כל גבר המביט בי בעיניים רעבות...כמובן שבזכותו
התבגרתי נפשית! בזכותו!!!!
יש לי אדון...
שמתהומות הדכאון לחיים החזיר אותי
יש לי אדון...
שלימד אותי מהם כאבי נפש אמיתיים
יש לי אדון...
שבזכותו ילדי קיבלו אמא טובה יותר
יש לי אדון...
שכל חיבוק שלו מטעין אותי כמו מצבר
יש לי אדון....
שקושר ומצליף ולו אני סוגדת...
ויש לי גם בן זוג לחיים...
ועוד קצת אוכל לומר לעצמי עמוק בלב כי היה לי אדון !!!
עקב מעבר דירה למסירה:
אדון, במצב מעולה
שולט
נאה ואיכותי
איש שיחה מדהים
קילומטראז' גבוהה (יתרון)
יד לא ראשונה
אבל כן מרופאה (יד קודמת)
ניתן לראות ולהתרשם לפי תאום מראש ☺☺
אז ככה...הכרתי את האדון הנוכחי לםני מספר חודשים. הייו לנו מפגשים מדהימים! הוא אדם ושולט וחכם ומשרה בטחון ו... ו...ו...
מראש ידענו שזה זמני כי אני עוזבת את המרכז...אורזת ילדים...בית...בן וזוג ועוברים למושב הרחק מהמרכז.
זה קורה בפסח...
אני רוצה להפגש איתו כמה שיותר עד העזיבה...לספוג ממנו...עד לרגע האחרון....
הוא אמר, תעשי רשימה, מין סצנריו, תסריט של מפגש שאת רוצה, וזה יהיה האחרון! ! אין טעם לנסות למנוע את הבלתי נמנע- העזיבה שלי....
מה אני עושה???
עצם המחשבה על לעזוב אותו מכניסה אותי לדיכאון...
איך עוברים את זה?
איך ממשיכים?
אם מישהיא עברה משהוא דומה אשמח לשמוע, לקבל עצה, להבין...
בלעדיו?
ואני זו שיזמתי את הפרידה....
לא כי רציתי....אלה כי אני עוברת הרחק מהמרכז....
יש עוד זמן....זה עדיין לא קורה...אני עדיין כאן...עוד לא עברתי הרחק ממך...
רק המחשבה שעוד קצת לא אהיה שלך...לא אהיה איתך...לא אשמע את קולך...לא אחוש את ידיך...שפתייך לא ינעימו את גופי יותר....שאדם מדהים כמוך כבר לא יקשיב לרחשי ליבי...לא אוכל להתכרבל בזרועותייך...לחוש בטוחה ומוגנת....כל זה מסתיים עוד קצת
הבדידות מכרסמת בליבי כבר מעכשיו..
המלנכוליה עוטפת אותי.....
כן אישי, אדוני, אליך גוםי יזעק מבעד לבדידות....
מכרים...משפחה...חברים....ילדים...לעולם לא ידעו את נפשי
מלנכוליה בת זוגתי....
