לפי דרישתו

אדון שלי!

נכון אני עוזבת....רק עוד חודש וחצי...

שישה שבועות....

אבל אתה החלטת כי אין טעם למשוך את הבלתי נמנע....הסכמת לפגישה אחת אחרונה....אולי שתיים....

כאן, מעל דפי הכלוב אני מתחננת! בוא ננצל את הזמן עד הסוף!!! תן לי את הכוחות להמשיך הלאה...בלעדיך...

תן לי להיות שלך עד לרגע האחרון!

מבקשת, מתחננת, כמהה....

בוא אלי אדוני...

בוא אלי....תצליף...תקשור...תחנוק...תזיין...תלקק...תמצוץ...תשאיר בי את חותמך....

בוא אלי אדוני ותתפרק...תשתחרר....תירגע

אני כאן כולי בשבילך!

מזה שאתה לא איתי כרגע....

סופרת את הדקות עד שאראה אותך שוב....

מראש ידענו שזה לא יהיה פשוט....

ידענו שלקשר בינינו יש תאריך תפוגה....

האם המחשבה על כך שעוד קצת כניראה שלא אראה אותך יותר, גורמת לי להרגיש חלשה....מותשת...מצוברחת...

לעולם תשאר בליבי האדון...

כל כך תמכת...הסברת...הענקת לי כוחות....

איתך חשתי כמו גיבורת על...

עוד קצת ואהיה כמו שמשון ללא שיער...מישהיא שהיית גדולה מהחיים וחזקה בזכותך, ואז כמו עלה נידף ברוח, על כנפי זכרונות במרחב חיי היום יום ארחף....

למה יש אנשים טיפשים? 

למה יש גברברים שחושבים שיכולים להיות יותר טובים מהאדון שלי?

למה הם פונים אלי מבלי אפילו להציץ בפרופיל שלי?

למה הם לא מבינים שהוא הטוב ביותר??

למה?למה?למה אתה לא כאן איתי...

איני חדשה בתחום....יש לי בן זוג ונילי לחלוטין, ויש את ה-אדון....והיו לי כבר כמה בחיי....אבל לא כמוהוא...יתכן שזה שילוב של גיל וניסיון...

כשיש לי קצת זמן פנוי בעבודה, יושבת במשרד, מביטה על העיר מלמעלה וחושבת....על בן זוגי, על החיים, על הילדים....הכל ניראה יפה וורוד

כשאני נזכרת בפגישות שלי איתך אדוני, מיד חשה את הרטיבות בתחתון!!! רק מהמחשבה עליך אני מרטיבה! רצה לשרותים להחליף פד...

היו לי כמה....אבל אף אחד לא גרם לי להרטיב ככה....

למה זה קורה דוקא איתך?!?!

מתגעגעת.....

דוקא התחיל בסדר...שמש זורחת,מתוכנן יום עבודה די רגיל עם יחסית מעט פגישות וישיבות...

ואז....הגיע המייל ממך אדוני!!

גופי כולו שלך..

נשמתי שייכת לך...

אבל הזמן....הזמן הוא משאב יקר בחיי ועלי לנווט איתו בזהירות...לחלק אותו במשורה בין כל מטלות החיים לםי הסדר:

בית וילדים.

עבודה.

בן הזוג

אתה והזמן איתך

הייתי רוצה לשים אותך בראש הרשימה אבל עדיין רגליי נטועות חזק בקרקע של המציאות...

עד שנרשמתי לכלוב, לפי דרישתו, והתחלתי לכתוב בלוג.....לא ידעתי כמה מיחה כתובה יכולה לשחרר!!

לכתוב..לספר...לחלוק...

מי שרוצה שיקרא..

מי שלא, שידלג הלאה....

לא חייבת להתיחס לכל תגובה...

כזה כיף זה לפרוק לתוך עולם וירטואלי...

שוכבת על הפנים...הלחי נרדמת...רואה אותו יוצא מהמקלחת...מתנגב...

אל תסתכלי עלי אפילו! סובבי את הראש, ציווה...זה ל פשוט..שרירי הבטן כואבים..קשה להרים את הראש ולהסתובב לצד השני...איך שהוא מצליחה....שקט בחדר!

ואז שומעת את זה...את השוט הדק מפלח את האויר במין שריקה חרישית...מחכה למכה...היא לא מגיעה...שכחתי לנשום.

איווחה שניה באויר...מחכה לכאב שיפלח את התחת שלי....זה לא מגיע!

מהציפיה, החושים מחודדים, כל עצב בגופי זועק....ואז באה ההצלפה! 

צרחתי...ואז עוד אחת ועוד אחת ועוד...ואז נהיה שקט.....

הדמעות נספגות בסדין....

התיישב מול הראש שלי, בפיסוק, משך בשער והרים את ראשי...מביט לתוך עיניי הלחות...חשה שמבטו יורד מטה לתוך נשמתי...

החליק יותר קרוב, ביד אחת מחזיק את הזין ישר למעלה, ביד השניה משך את ראשי והניח את הפה שלי על הזין שלו....ואז עזב את השיער...

לפתע כולו בתוך הפה שלי...חשה נחנקת...מנסה להרים את הראש אבל זה קשה בלי הידיים....מתכווצת קצת ומצליחה .....ואז מוצצת בטירוף...מנסה להביט מעלה לראות אותו מתענג אבל לא מצליחה...

את קצה השוט הוא מעביר בעדינות על גבי...צמרמורת מרעידה את גופי....

ואז משליך אותי הצידה...קם...נעמד מאחורי ומתחיל להכניס לי אצבעות...לשחק בדגדגן...ומהמתח כמעט מיד אני מבקשת רשות וגומרת....וגומרת...וגומרת...והוא יורד עם הלשון שלו...טועם ...מלקק...ואני גומרת...

מזיין אותי כמו חיית פרא בדוגי...גומר ...

נשכב לידי...פורם את החבלים...אני סוף סוף מתיישרת...

עובר עם הפה על התחת שלי...מנשק כל סימן אדום של השוט...בעדינות...

נשכב ולוקח אותי בין זרועותיו...אני דומעת....מניחה את ראשי על החזה...מחבק חזק...מלטף את ראשי...שזה לא יקרה שנית לוחש לי...

מבטיחה לך אדוני, אני עונה...

ובזוית העין רואה איך הזין שלו מתקשה מחדש........מחייכת לעצמי....וחושבת...עכשיו אוכל לענג את אדוני.

קבענו שעה...אני איחרתי ב 15 דקות...רק 15 דקות! וכמו מטומטמם גם השארתי את הפון בבית בטעינה!!

הוא לא מדבר...לא כועס..לא צועק...

תמיד ג'נטלמן, פותח את דלת הצימר...אני נכנסת, שומעת את הדלת ננעלת מאחוריו...השתיקה כה רועמת...הלב דופק...איחרתי, מה יהיה עכשיו...

מסתובבת אליו..רוצה להסביר...לבקש סליחה...אבל הסטירה סובבה אותי חזרה! עפתי על המיטה!

הלחי צורבת...הראש לא מצליח להתרכז...הלב דופק...

הוא מתיישב על גבי, אני בקושי נושמת, מושך בשער ומרים את ראשי, לוחש לי באוזן " מה היית עושה לעובד שלך שמאחר רבע שעה ולא מודיע? אה, מה היית עושה לו זונה קטנה? בטח היית מזיינת אותו! "

קם...תחת למעלה ציווה...קיפלתי את ברכי והרמתי את התחת. הרים את השמלה וממש קרע את החוטיני!

כה רגישה הייתי ששמעתי את הרוכסן שלו נפתח...ואז הוא חדר לתחת שלי! בבת אחת! בפראות!

צווחתי מכאב! שקט שיהיה ציווה.

ואז הוא יצא...נסוג...סגר את המכנס...

תתפשטי ציווה, ומהחדר יצא. מהר השלכתי מעלי את השמלה, הייתי בלי חזיה ואת התחתון הוא כבר קרע.

שומעת את האוטו נפתח...דלת הרכב נטרקת...האזעקה מופעלת...והוא נכנס חזרה....ביד אחת צרור חבלים ביד השניה אותו שוט זדוני ודק!

אני מפחדת, מתרגשת, מתחרמנת...הפה יבש...הלב דופק...אני מרגישה את הרטיבות שמצטברת בין רגליי...

תחת למעלה ציווה שנית...את הידיים שלי מתח לאחור וקשר מאחורי הברכיים...כך שאני מין מקופלת...שוכבת על הפנים והתחת למעלה.....שמעתי אותו מתפשט....ואז...מים זורמים במקלחת...ככה נשארתי והוא מתקלח...מחשבות רצות כמו באוטוסטראדה....

(המשך יבוא...חייבת לצאת למרפסת...להרגע...סיגריה...או שתיים)

רק מתוך הכאב וחוסר אונים כשאני איתך, אני חשה סוף סוף משוחררת!

תודה לך אדוני!!