שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

לפי דרישתו

נרשמתי לאתר לפי דרישתו. על מנת לקרוא,לכתוב, ללמוד. איני חדשה בעלם הבדסמ אבל איתו זה שונה
לפני 6 שנים. 6 בפברואר 2018 בשעה 7:00

כשניסית להסביר לי שהציפיה לכאב כואבת יותר מהכאב הפיזי עצמו...

קשורה ...ערומה...במין תנוחה עוברית...מחכה...יודעת שהכאב יבוא...

מצפה לאחרי...לשמוע את קולך לוחש לי...מנשק את דמעותיי....מזכיר לי כל פעם מחדש למה אני חיה ונושמת...

רק אתה יודע להביא אותי לגבהיים הללו....

תודה שאתה חלק בחיי!!!

לפני 6 שנים. 5 בפברואר 2018 בשעה 22:42

שוכבת במיטה...לא נרדמת...

מקשיבה לקולות הנשימה שלו...בחשכה רואה את צללית פניו...ורק עליך חושבת...נזכרת...עורגת...

איך לחיי נכנסת? 

את המבט על החיים שינית...

פרופורציות שונות לחיי הכנסת...

כל כך זקוקה לאותן שעות גנובות איתך!! כדי שאוכל להמשיך בחיי איתו...כדי שיהיה לי כח לקום בבוקר...לעבוד...לנהל...לחלק הוראות...

ואיתך לכאוב...להתפרק לרסיסים ואז להתאחות מחדש ולהמשיך...

לפני 6 שנים. 5 בפברואר 2018 בשעה 21:52

אותם שעונים מפורסמים של דאלי...נוזלים להם...מעווטים...

כך חשה גם אני....חשה נוזלת ובלי צורה...מביטה בשעה....איך הזמן לא עובר...כשאני לא איתך...

מאידך, כל שעה איתך נוזלת מהר...חולפת לה חיש..

 

כל רגע איתך נוצרת בליבי...

כל הצלפה חקוקה גם בליבי..

משמעות לחיי הכנסת...

כה הרבה כח ממך שואבת...

 

כעת כל שעה אינה חולפת...ממתינה לך אדוני...כנועה ומצפה לפעם הבאה

לפני 6 שנים. 5 בפברואר 2018 בשעה 20:07

מה הפסדתי עד היום...

כאשר לא הכרתי אותך...

ממתינה לכל פגישה בצמאון...

ממתינה לפורקן שבא איתך...

צמאה לך אדוני...

לפני 6 שנים. 5 בפברואר 2018 בשעה 12:25

ידענו מראש שעקב נסיבותינו אנו לא נוכל להפגש מתי שנרצה אלה מתי שנוכל

ידעתי מראש שיהיו ימים כאלה....בהם אני כמהה לידיים שלך, כמהה לגוף שלך...כמהה לקול שלך מחלק הוראות, ואחרכך לוחש באוזני..

כמהה לכאב המנטלי...

כמהה לכאב הפיזי...

כמהה לחבלים...

כמהה לחוסר אונים...

כמהה לפורקן שאחרי...

כמהה לך אדון מדהים שלי!

ידעתי מראש, אבל עדיין צמאה אליך עוד ועוד...

 

לפני 6 שנים. 5 בפברואר 2018 בשעה 9:17

היו לי שולטים ואדונים במהלך חיי...

התמסרתי...קיבלתי...כאבתי גם את הפרידות....

איתך אדון שלי זה שונה! אין לנו צורך באהבה, למרות שהיא קיימת

איתך אדון שלי זה פשוט צורך גופני, נפשי....להרגיש את הכאב...להשתחרר...לבכות...לדבר..

כל פגישה בה אני קשורה...כואבת...מזילה דמעה...תמיד אתה יודע למשוך אותי אליך...קשורה חסרת אונים....מניח את ראשי על החזה שלך...מלטף...מנשק...לוחש באוזני...

אז אני נשברת ומתחילה לדבר...לספר...לשתף...דברים שאמרתי רק לך!

שומעת את העצות...את התמיכה...

מתחזקת להמשך מלחמת החיים היום יומית

אתה הסלע בחיים שלי

סלע חד היודע לפצוע ויחד עם זאת מהווה משהוא מוצק בחיי

לפני 6 שנים. 5 בפברואר 2018 בשעה 6:36

פתחתי פרופיל כאן אדוני, כמו שדרשת...

אכתוב כאן כי אתה יודע שיותר קל לי לבטא את עצמי במילה כתובה

אקרא כאן ואשתדל ללמוד על מנת להיות לך טובה יותר

אומנם רק זמן קצר אנו יחדיו בעולם הזה....

לשנינו יש עבר וניסיון....

רק שתדע אדוני, מעולם לא חשבתי שאפשר כך להרגיש כמו שאני חשה איתך...

הבטחון, האמון, הכאב, הפינוק, הפורקן,ההנאה...גורמים לי לעוף,להמשיך למשוך את עגלת החיים במרץ...עם חיוך....ולהמתין לפעם הבאה....ואני אמתין...כמה שצריך