לפי דרישתו

עזבתי את הכל ועברנו לאי שם, סוף העולם שמאלה...וגם את האדון השארתי בודד.

זה היה החלום שלו....

לא שלי....

שנים של שיחות ושכנועים, בסוף נשברתי....הייתי שבויה בחלום שלו...

הוא, הבן זוג, לא ידע על האדון שלי...

אז החלום שלו היה מושלם ושלי נהפך לסיוט...

חשה מחנק...

חשה כלואה...

האדם היחיד שאי פעם הבין אותי ותמיד היה שם בשבילי זה האחד שקראתי לו אדון שלי.

לו התמסרתי כל כולי! 

כעת, נישארו רק הזכרונות...

וחלומות שנצבעו בורוד, וכעת הם מנופצים כמו מראה שחורה...

אותו איש, אדון, שידע לספק אותי, שידע להכיל אותי, שתמיד היה בשבילי, תומך, אוהב, רגיש לצרכים שלי, מכאיב, מלטף ועוטף....נמצא כה רחוק כעת....אומנם רק כמה שעות נסיעה, אבל זה ניראה כמו מרחק שנות אור...

היה לו חלום...את שלי הוא ריסק