לפי דרישתו

יצאתי מוקדם ממה שתכננתי, לישון הרבה לא הצלחתי.

טסתי בכבישי הדרום החצי ריקים, רק כבר להגיע!

אז אני כאן. 

משפחה, דיבורים, חיבוקים ואני מחייכת חיוך מזוייף, לא שומעת חצי מהדברים...רק מביטה בשעון ואת השעות כל דקה סופרת!!

הגוף רטוב מהלחות כאן במרכז...

ובין הרגליים אני נוזלת, כמובן שלא מהלחות...רק מהמחשבה עליו.

הלב תיכף קופץ החוצה, הרגליים רועדות מהתרגשות...

נו, שעון מטומטם תזוז יותר מהר!!!!!