בעולם שלה

חזר לי החיוך

חזרה לי הנשימה הסדירה

שאיפה, נשיפה, שאיפה.

הכל היה מבולגן בימים האחרונים. המון כעס, פגיעה ותסכול שצברתי עליך.

והחלטנו הדדית שעושים איזושהי הפסקה לחשוב על הדברים.

לראות לאן פנינו מועדות מכאן.

שנינו ידענו לאן אנחנו נכנסים, אבל לא ממש כמה עמוק ואיך יתפתח.

אני לפחות לא ידעתי, לא תיארתי לעצמי בכלל שארצה להיכנס.

זה התחיל מסקרנות גרידא אצלי.

והתפתח לזה שהיום אתה האדם הכי קרוב אליי בעולם.

נכנסתי למקום הזה בטבעיות, כאילו מאז ומעולם הייתי שם.

אצלך זה לחלוטין נעשה בטבעיות,

לגלות מי אני ולגרום לי לגלות את עצמי,

לפרוץ את הגבולות שלי, לשמוע את הסודות שלי,

לקלף שכבה ועוד שכבה, לגעת בעומקים,

להביא אותי לקצור פירות בתהליכים המנטאליים שעברתי איתך,

בזמן מאוד קצר ובתהליך מאוד אינטנסיבי.

ואתה תמיד שם לתת מילה טובה וחיבוק כשצריך, או עונש וחינוך כשצריך.

כמו שכתבתי לך פעם, אתה אי של יציבות כשאני מתפרקת.

היום אני יודעת ובטוחה שהמקוםשלך בעולםשלי מאוד ברור לי,

וגם להיפך, שהמקום שלי בעולם שלך הכי ברור לי.

ובלי שום קשר למה שיקרה ומה שיהיה,

אני לנצח אוקיר אותך בלבי.

אני אוהבת אותך הכי שאפשר אדוני,

תודה על המילים הכל כך משמעותיות שנתת לי היום.

תודה שזכיתי לאהוב. אותך.