בעולם שלה

אחרי ששבוע שעבר היה נתק של כמה ימים,

מתוך החלטה משותפת לחשוב על הדברים,

על מה שקרה, קורה ויקרה, ולאיפה ממשיכים מכאן, 

חשבנו, שנינו, והגעגוע הכריע את הכף,

כמו גם ההבנה המשותפת שיש פה משהו טוב.

משהו שמתאים לשנינו, טבעי, זורם, אוהב. 

אני מרגישה שאני במקום הכי טוב שהייתי בו,

הכי חומל, עוטף, אוהב, דואג, מכוון. 

בטח לא מחדשת כלום לאף נשלט/ת,

אבל לי זה חדש. הכל חדש,

ונכנסתי לזה בטבעיות כאילו הייתי שם מאז ומעולם,

בזכות אדוני, שאתמול בלילה כשהתקשיתי להירדם

חשבתי בלב על כל הסיבות לאהוב אותו.

ויש הרבה. בזכות מי ומה שהוא. 

הלכתי לעבודה היום עם כוס מסומן.

הידיעה שאני עושה כל מיני עבודות משרדיות 

ובכוס שלי כתוב בלורד שחור שאני שייכת לו,

גרמה לחיוך זחוח להישאר על הפנים שלי מרבית שעות היום,

וגרמה לי לשמוע ממנו כמה טוב זה עושה לו. 

שומעת ממנו את המילים הכי חמות וטובות שיש,

שומעת הקשבה לרצונות שלי, לגבולות שלי. 

מרגישה שאנחנו עכשיו בשיא של הגאות שלנו,

לא רוצה לחשוב על השפל, 

וכשהוא יגיע, כי זו דרכו, תמיד הוא מגיע,

אני יודעת שאדוני יהיה סבלני כלפיי

וילמד אותי כמו הילדה הקטנה שלא לימדו אותה אף פעם,

שצריך לדבר על הדברים ולהוציא ולא לצבור בבטן. 

אני אוהבת אותך אדוני, אוהבת אותך אהבת אמת. 

מקדישה לך היום את זה בעיבוד קצת שונה

ואם היה לי קצת עצוב
אולי למדתי מזה משהו חשוב
כי בסוף כשזה נגמר
יש סיבה לכל דבר

לבד בתוך כל הטירוף
אני חושב איך שהזמן יכול לעוף
אבל בסוף כשזה נגמר
יש סיבה לכל דבר

אור גדול מאיר הכול
ויותר כבר לא צריך לשאול
אני בא ללמוד ממה שטוב ולחיות
להתחיל הכול מהתחלה
כמו לנשום בפעם הראשונה
אני כאן אני לא מתבזבז יותר

ואם יכולתי רק לזכור
לכל אחד יש את הדרך לעבור
אבל בסוף כשזה נגמר
יש תשובה לכל דבר

אור גדול מאיר הכול
ויותר כבר לא צריך לשאול
אני בא ללמוד ממה שטוב ולחיות
להתחיל הכול מהתחלה
כמו לנשום בפעם הראשונה
אני כאן אני לא מתבזבז יותר