לפני 6 שנים. 28 במאי 2018 בשעה 23:15
כשאת כבר מתה מבפנים לא אכפת לך מה יקרה לך מבחוץ.
מה יעשו בך מבחוץ.
מה תעשי בחוץ.
אני יושבת בבית קפה נחמד, ליד כביש, ליד מדרכה שעוברים בא כל הזמן אנשים, צופה בהם.
הם מתרוצצים, רצים, הולכים לאן שהוא... אבל מה שאני רואה בעיניים שלהם זה.... כלום.
ריק.
גם פה בכלוב אני מדברת ודיברתי עם מלא אנשים, ופגשתי מעטים שיש בהם משהו.
מפחיד התופעה.
ואז התבוננתי בעצמי והבנתי שגם בי יש רק ריק. אולי הוא מושך, אבל הוא עדיין ריק.
אין מי שימלא אותי, או מה שימלא אותי.
