מצב טיסה

בימים טובים רואים מכאן את הים. 

עוד לא הרבה מכירים אותה, את הגבעה.

גבעה שטופת רוחות, לא רחוקה משום מקום, אבל מנותקת מהכל. 

אני מגיע אליה כדי לחשוב ולנקות את הראש. 

אפשר לראות ממנה רחוק, להסתכל על הכל מנקודת מבט אחרת, לא בתוך העניין, קצת מעל. 

פתאום הכל מקבל פרופורציה - הגעגוע צף, הרגש גועה, החרמנות עולה. 

ערבוביה וחגיגה שלמה. 

אני צריך לבוא לכאן יותר. 

לא רק לבד, אלא גם איתה.

ערומים, לבד, כל כך קרוב, כל כך רחוק.