מצב טיסה

אי אפשר לצפות מראש מה תהיה הדרגה המתאימה.

אז כדי לצמצם את מרחב האפשרויות, מחלקים לשתיים ובודקים שנית.

זה עוקצני מדי. 

זה חד מדי. 

חזק מדי. 

מחלקים שוב, ממשיכים. 

מנסים לדייק תוך כדי ולהבין את התגובות, בשיא הרגישות.

עוצמים עיניים ופשוט מתרכזים.

וחוזר חלילה. 

זה מתיש, אבל אם מוצאים, זה שווה את כל הרגעים שהשקעתם. 

לפעמים זה מתסכל, 

זה לא הטעם בכלל, 

וסתם חוויה מפוקפקת. 

יש פעמים שזה מתוק מדי, ונילי אפילו, עם ארומה עפוצה. 

יש פעם שעדיף בכלל טבעי, קצר וחזק. 

בסה"כ, זה טעם נרכש. 

אהה.. זה לא הבדסמ, זה רק הקפה של הבוקר.