שכבות של אהבה

הוא שוב חזר, ואת שוב איתו.

את לא היית איתו לפני יומיים. את היית איתי.

את היית לחלוטין איתי. כל תנועה שלך, כל שריר שזז בגוף היפה שלך, כמו זעק לעולם שאת איתי.

ואני ניסיתי - באמת שניסיתי - להוציא מילים אחרות מהפה, אבל כל מה שיצא לי הן אותן מילים שחוקות, שאני כותב לך כל יום מאז שאנחנו יחד - אני אוהב אותך, כל כך אוהב אותך בייבי שלי... 

ואת חיבקת אותי, ואת הראש שלך תחבת עמוק לתוך בית החזה שלי. והשיער המוזהב שלך התפזר על החזה ועל הכתפיים שלי. ולחשת לי שגם את אוהבת אותי, שאת מטורפת עליי, ושאת כבר לא יודעת מה לעשות. 

התפשטת ונשכבת על המיטה, כי לא יכולת לסבול להיות איתי בלי שהידיים שלי נוגעות בך... וכי את יודעת כמה זה קשה גם לי, להיות איתך ולא לגעת בך.. להיות איתך ולא לנצל כל שניה, באמת כל שניה שיש לי איתך. 

וסוף סוף יש לי זמן להסתכל לך בעיניים בלי שהעולם ישים לב, אז אני מתבונן בהן והיד שלי, במין תנועה לא רצונית, מתחילה לעלות במעלה הרגל שלך, שמקופלת על המיטה.. ואני מעביר עלייך את קצות האצבעות, מכף הרגל עד לירכיים... עוצר בין הרגליים שלך כמעט נוגע בך שם... אבל נשאר לרחף מעל, במרחק מילימטרים מהנקודה שעושה לך כל כך טוב.. אני נשען עלייך ומנשק אותך, מגלה לך בלחישה שהזין שלי עומד ממש חזק רק מלדמיין אותי אונס אותך עכשיו.. ואת מתנשמת עמוק ומתנשפת רק מלשמוע את המילים שלי. ואת מתפתלת על המיטה... מוכנה ורטובה בשבילי... מתחננת, מאוננת, עושה רק את מה שאני מרשה לך. אני מתחיל לשחק בך... 

אבל זה היה שלשום ועכשיו כבר לא, כי עכשיו הוא פה... 

עכשיו הוא פה ואני רק רוצה לפרק בניין באגרופים שלי. 

פייה קטנה שלי, אני אוהב אותך. 

"כמה אני אוהב אותך פייה קטנה שלי..."

"כמה?" את שואלת אותי. את אוהבת כשאני מספר לך עד כמה אני אוהב אותך.
"את הת'יה שלי" אני עונה לך.
"הממ... האימא של אלת הירח היוונית?" את משוויצה בשכל החריף שלך, הסיבה שבגללה אני כל כך נהנה להכאיב לך כשאנחנו יחד.

"סוג של, בייבי", אני מחייך אלייך, מהדק את הלפיתה שלי בזרוע שלך ומרתק אותך למיטה עם המשקל שלי. 
"המדענים אומרים שהירח נוצר מהתנגשות ישירה של גוף שמיימי עצום עם כדור הארץ לפני מיליארדי שנים. ושמעוצמת ההתנגשות התנתקה חתיכה מכדור הארץ שכמעט הפכה לעוד לאסטרואיד שמשייט לו במערכת השמש, אבל הוא הספיק לתפוס אותה בעוצמת כוח המשיכה החזק שלו. והחתיכה הזאת מלווה אותו מאז, מסתובבת מסביבו, נעלמת ומופיעה כל כמה זמן. לגוף השמיימי הזה הם קראו ת'יה. את הת'יה שלי. ככה אני אוהב אותך בייבי".

את כל כך אוהבת כשאני קיטשי איתך...
ולי זה עושה טוב

כבר סיפרתי לך שאני מרגיש לפעמים כמו אריה שהכניסו את הטרף שלו  לכלוב ועכשיו הוא מסתובב סביב הכלוב הזה ומנסה למצוא דרך אל הטרף... אלייך..

אבל האמת היא שאני יותר כמו חתול רחוב רעב שמסתכל בעיניים כלות על חלון ראווה של מעדנייה בזמן שהבעלים מאכיל את החתולה שלו... והיא, באהבתה אל חתול הרחוב הזה,  מגניבה לו חתיכת בשר מידי פעם כשהוא לא מסתכל..

ואני אפילו לא חתול רחוב, יש לי בית, ולא חסר לי בו כלום, אבל אולי רק בכאילו? כי בעצם אין בו שום דבר כי את לא בתוכו.

אבל אני רוצה להיות האריה הזה. 

אני אוהב אותך כל כך פייה קטנה שלי. אני רוצה לתפוס אותך, לנעוץ את השיניים שלי חזק בצוואר שלך, לגרום לך להזיל דמעה מהכאב, לחבק אותך בכל הכוח... לחטוף אותך למאורה שלנו ולזרוק אותך שם על המיטה הקרה, כדי שתחממי אותה בזמן שאני מסובב את המפתח בחור המנעול. 

וכשתהיי שם, תחושת הכאב שלך תתחלף בציפייה לבאות. אני אתקרב אלייך... את תחייכי אליי אבל אני לא אצליח לחייך חזרה והעיניים שלי יתכווצו כדי לא להסגיר את הדמעות שחונקות לי את הגרון. 

אני אתקרב אלייך, אחליק יד אל מאחורי הראש שלך ואתפוס את השיער הזהוב שמעטר אותו. ביד השנייה אני אני אתפוס את הפנים שלך ואביט עמוק לתוך עיניי הדבש שלך.. את תרגישי עד כמה אני אוהב אותך עם כל כאב שהגוף שלי יגרום לך עכשיו - הידיים שלי שיחנקו אותך, הפה שלי שישאיר עלייך סימנים, הזין שלי שיזיין אותך עמוק וחזק כמו שאת אוהבת ומתחננת תמיד, הלב שלי שיתפוצץ על כל הגוף שלך... אני כולי, 

את, 

אנחנו 

די, את חייבת לחזור לבעלים שלך... ואני צריך לחזור למציאות שלי. אבל אנחנו עוד ניפגש שוב, כמו תמיד, כשלא מסתכלים 

אני כל כך אוהב אותך 

איך אני תמיד כותב לך את זה ומפחד שאולי אני שוחק את המילים האלה, אבל את תמיד אומרת לי שזה לעולם לא יקרה.. שלעולם לא אצליח לשחוק אותן.

אני אוהב אותך כל כך כי את רוצה לקבל את מה שאני כל כך רוצה לתת לך