הוא שוב חזר, ואת שוב איתו.
את לא היית איתו לפני יומיים. את היית איתי.
את היית לחלוטין איתי. כל תנועה שלך, כל שריר שזז בגוף היפה שלך, כמו זעק לעולם שאת איתי.
ואני ניסיתי - באמת שניסיתי - להוציא מילים אחרות מהפה, אבל כל מה שיצא לי הן אותן מילים שחוקות, שאני כותב לך כל יום מאז שאנחנו יחד - אני אוהב אותך, כל כך אוהב אותך בייבי שלי...
ואת חיבקת אותי, ואת הראש שלך תחבת עמוק לתוך בית החזה שלי. והשיער המוזהב שלך התפזר על החזה ועל הכתפיים שלי. ולחשת לי שגם את אוהבת אותי, שאת מטורפת עליי, ושאת כבר לא יודעת מה לעשות.
התפשטת ונשכבת על המיטה, כי לא יכולת לסבול להיות איתי בלי שהידיים שלי נוגעות בך... וכי את יודעת כמה זה קשה גם לי, להיות איתך ולא לגעת בך.. להיות איתך ולא לנצל כל שניה, באמת כל שניה שיש לי איתך.
וסוף סוף יש לי זמן להסתכל לך בעיניים בלי שהעולם ישים לב, אז אני מתבונן בהן והיד שלי, במין תנועה לא רצונית, מתחילה לעלות במעלה הרגל שלך, שמקופלת על המיטה.. ואני מעביר עלייך את קצות האצבעות, מכף הרגל עד לירכיים... עוצר בין הרגליים שלך כמעט נוגע בך שם... אבל נשאר לרחף מעל, במרחק מילימטרים מהנקודה שעושה לך כל כך טוב.. אני נשען עלייך ומנשק אותך, מגלה לך בלחישה שהזין שלי עומד ממש חזק רק מלדמיין אותי אונס אותך עכשיו.. ואת מתנשמת עמוק ומתנשפת רק מלשמוע את המילים שלי. ואת מתפתלת על המיטה... מוכנה ורטובה בשבילי... מתחננת, מאוננת, עושה רק את מה שאני מרשה לך. אני מתחיל לשחק בך...
אבל זה היה שלשום ועכשיו כבר לא, כי עכשיו הוא פה...
עכשיו הוא פה ואני רק רוצה לפרק בניין באגרופים שלי.
פייה קטנה שלי, אני אוהב אותך.