סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ב-‏ZONE של כתיבה.

לפני 3 שנים. 15 באוגוסט 2020 בשעה 16:39

וכשאני מלכלכת את עצמי לבד , אני מלכלכת נמוך...

וברוב הפעמים זה נגמר כשאני נראית כמו סמרטוט ריצפה

“יפה ״ אחרי סיבוב שלישי של ניגוב.

ואם ממש אתאמץ ואעיז להסתכל בגירסת העולב שלי במראה

אסתכל עלי  מרוחה ...

עם גולגול שתקוע באמצע הראש או זוית פזורה .חולצת

הפיגמה שגדולה בכמה מידות ולא תמיד תואמת למכנס.

והרבה דביקי...שניה לפני שאני נכנסת למקלחת טובה.

ביננו , אני הכי יפה כשנוח לי.....

וזה לא רק מה שרץ לי במוח המושחת  בסיבוב המי

סופר....של האוננות.

כי זה תמיד חייב להיראות ולהרגיש עלוב , אומלל .

גם כשאני מאוננת את עצמי למוות.

כי שם זה מתחיל . אני מול עצמי.

משעשע אותי לצפות בסירטונים מפונפנים. כשלאורך כל

הסצנה הכל נשאר נקי , יושב במקום , האודם שלא נמרח,

הסדין שתמיד נשאר לבן והעקב הגבוה עם פוטנציאל

ההתנקשות .

ושלא נדע אין טיפת זיעה נוטפת והשיער שתמיד מוקפד .

פנטזיה  שמצטלמת טוב מידי .

אז לא. 

אם בסוף אני לא מריחה (או מרוחה) כמו בלוטת ברטולין ,

פרועה כמו יהושוע. ומיבבת כמו חיה . זה לא אוננות.

 

לפני 3 שנים. 20 ביוני 2020 בשעה 12:52

לא עובד עלי.

תרעיב , תשביע , תדחף , תלעיט , תפטם.

תמיד רעבה .

בתזוזה , בתנועה , בלמידה,

משנה ומשתנה...

אף פעם לא במתכון הבטוח ובטעם שידוע מראש.

אחרת אקבל רעלת ואמות .

מלקטת את התרכיבים  שיגרמו לי לשבוע - זמנית ....

קצת מלח פלפל ובוחשת והריח ....אוחחחחחח הריח גן עדן...

 

כמה רעבה ככה יצירתית. רעב בלתי מוסבר , רעב חולני .

רגע ,אבל עכשיו הייתי סמרטוט ריצפה ושכחתי והנה שוב

רעבה.

זהו, רשמית הזיכרון לטווח הקצר נידפק.

״תאכלי ,תאכלי ״ אני ממלמלת לעצמי 

רק פה את יכולה לאכול כפי יכולתך אחרת זה לא ייגמר 

טוב..

לפני 3 שנים. 15 ביוני 2020 בשעה 14:23

 

הדרישה, הצורך הזה ...

שישתמשו ,  יאכילו ויקחו ,  ינמיכו , ירכינו ,יאטו , ידמימו.

זר לא יבין זאת.

 

לפני 3 שנים. 5 ביוני 2020 בשעה 7:35

זה לא אסימון אחד ,  זה כמה.

וזה לא מגיע ממכונת המזל הצדדית ההיא של ההימורים ...

זה מתחיל בטינג אחד קטן וחצוף בראש המעוות שלי .כמה

שניות של שקט ואז...

טינג 

טינג 

טינג 

טינג

טינג 

טינג.....

רצף בלתי ניתן לעצירה של טינגים...

 

וכשזה קורה אני ננעלת,  גם טנק שרמן לא יוכל להזיז אותי .

 



בהצלחה 

 

לאלאכוכביםאסימונים.

לפני 3 שנים. 25 במאי 2020 בשעה 6:17

את יודעת שאת יכולה לסמוך עלי...

אני מבטיח לך, מילה שלי ...

את מכירה אותי כל כך טוב...

אני אדבר...

אני אדאג...

אני אבדוק...

אני אסגור...

אני אטפל...

 

אני אני אני ואני .

חאלס!!

 

למה זה כל כך קשה לדבר פחות ולעשות יותר?

איףףףףףףףףףףףףף

 

בוקר טוב

לפני 3 שנים. 23 במאי 2020 בשעה 11:21

זה עיבוד שלי ושלו עלילה שהתחילה במסדרונות , תאים אפלים .

זיכרון שלא נגמר.

זה סיפור על גילוי לא מודע של אומץ והיסחפות 

זהו מסע פנימי של התפתלות , התפתחות.

עלילה עם נקודות מפנה מפתיעות ובילבול בין מציאות לדמיון .

שפע של סמלים שרק מזינים את הסקרנות שמתגברת ואת

הנסיון להבין מה עומד מאחורי זה .

 

מיכאל אנדה (כותב הספר ״הסיפור שאינו נגמר״) כך הוא כתב:

״אין לי מושג כיצד יום אחד התחלתי לכתוב סיפור להנאתי הפרטית בלי שאדע מה יהיה המשכו וסיומו… ככל שהמשכתי בכתיבה נטוותה ההרפתקה כמעט מאליה, וכשסיימתי אותה – והנה לפניי ספר...״

בפאנלים ובראיונות נשאל אנדה לא פעם על אודות מה שעומד מאחורי היצירה, אבל סירב להציע פרשנות. "פרשנות טובה", אמר, "היא הפרשנות הנכונה, ללא כל קשר לשאלה אם היא משקפת את כוונות הסופר".

 

אז לסיפור שלי אין פרשנות  , הפסקתי לחפש אותה.

ובכלל זו הגישה שלי לחיים.

את הדמויות בסיפורים שלי אני בוחרת בקפידה ומשם כבר

מגיעה הפרשנות, או שלא.

היא דינאמית . משתנה כל הזמן ומותאמת למה שנכון לי, לנו.

רק כך אני יכולה להיות באמת נוכחת , להינות מהחוויה .

 

                   

                    **כל אחד ודרקון המזל שלו**

לפני 3 שנים. 15 באפריל 2020 בשעה 11:52

מכירים את אלו שזקוקים ל״הוא״  שרק יבוא וישמיע להם

בדיוק את מה שהם מתאווים לשמוע?

הפנטזיונרים האלה נו, שבמקרה ״ההוא״ בא ואומר להם את

המשפטים שיושבים עליהם בול ! 

ו״ההוא ״מטפח בהם תקוות , מחמיא ומלטף...

נוגע לא נוגע , מתחזק את הקשר.

הרי כל אחד מהם ישמש אותו . כך או אחרת.

במוקדם או במאוחר .

כולם חברים שלו, כולם מכירים אותו ויש לו קשרים מפה עד

הונלולו...

הוא לא אוהב להיות תחת פיקוח, בטח לא כשנתפס על חם .

את ההשלמות יעשה איתך , אתה או איתו

מי שיזדמן לו לאותו רגע, יום או תקופה.

 

תאכלס.... עבודה בעיניים . 

צורך במסווה דאגה ואיכפתיות. תעתוע , אחיזת עיניים .

במקרה הזה האינטרס מקדש את האמצעים.

 

אז בנושא של ״ההוא״ עסקינן , מוכר האשליות .

הרי זה מה שהוא יודע , למכור. 

לא להרגיש , לא לאהוב... 

את עצמו כבר מכר ממזמן .

 

וכמו שנאמר:

״כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר , בטלה האהבה״.

 

 

לפני 4 שנים. 23 בינואר 2020 בשעה 5:10

היא ראתה אותנו מהצד , מצחקקים יחד במועדון.

היא הסתכלה עלינו במבט בוחן עם הסיגריה הזו שלה בפה

ואמרה : ״הסתבכתם!״

זה היה  לפני שנה ,פאקינג שנה עברה מאז...

כנראה שכבר אז המכשפה הגינגית הזו ראתה משהו שהוא

ואני  לא ראינו.

משהו מאד ברור וחד משמעי שמוביל לכיוון אחד. 

תסבוכת !

ורק זה היה חסר לי , ״טוסיק״ כמוהו שיוציא אותי משלוותי . 

שיהיה שותף לשדים שלי , שיוציא אותם לרקוד ביחד איתו.

בשנה הזו מצאנו בסיס טוב לתעופה , בלי להתאמץ בכלל ,

נקי . באלגנטיות ובהמון כבוד .

בדיוק לפני שבועיים הפך לבוס שלי.

רעיון שהשתעשענו בו כבר כמה חודשים לפני .

והנה -

מחלקה חדשה , תפקיד חדש, בוס חדש.

מנסה להתאים את עצמי ל״אווירה ״ החדשה.

״אווירה ללא אוויר״.

 

עכשיו הוא בכל מקום.

הוא סוגר עלי , הוא יודע מה הוא עושה .

מוצא את הדרכים שלו להשתלט עלי.

ואני ?

אני בינתיים משנורקלת וממלמלת לעצמי 

למה פתחה פה הגינגית הזו???!!

 

 

                     יום הולדת שמייח טוסיק.

לפני 4 שנים. 6 בדצמבר 2019 בשעה 18:11

כמעט והיית מושלם אבל כמעט...

ביננו , היא אפילו הצליחה להלחיץ אותי המושלמות הזו שלך.

בתוכי קוויתי למצוא בך פגם.

 

אני שמחה שנפלת . 

אפשר לומר שאפילו כיוונתי אותך ליפול .

כי רק בנפילה הזו שלך הבנתי את מקומי .

את מקומך ואת מקומה.

 

אתה בדיוק כמו כולם.

אני סוף סוף יכולה להיות רגועה.

 

 

הקנאההתאווהוהכבודמוציאיםאתהאדםמןהעולם.

לפני 4 שנים. 29 ביוני 2019 בשעה 12:33

זה בדיוק הרגע הזה שהדיסוננס חי , נושם , בועט .

הרגע שבו אני עושה rewind ,מריצה את המיינד אחורה .

צופה .

תוהה  אם זו אני שהייתי שם נוכחת  ,מעוכה, מחוצה בין רגליו.

זו שמסרה לו את נשימותיה, זו שהרים אותה לשניות בלבד רק

כדי שתוכל לשאוף קצת אוויר ,רק כדי שיוכל להוריד אותה שוב

למטה למקום ההוא .

למי פאקינג איכפת שאני פרועה, מרוחה ודומעת 

מחוסר אוויר .

את מי זה  מעניין שאני זונהשרמוטהמכורהלזיןשלו .

אני כבר לא שלי.

הייתי מחטיפה לי אחת שתעורר אם לא הייתי יודעת שאני רק

אהנה מזה.

ועכשיו אחרי שהכל בפנים נרגע , אני שואלת

כמה נמוך ההיא יכולה עוד לרדת ?

 

נמוך זונה

נמוך

תתכופפי.