לפני 4 שנים. 4 במאי 2019 בשעה 9:04
פאקק , כמה שאני טובה!
מושכת את עצמי למצולות כל פעם יותר למטה ,
לתחתית.
שם חווה את שכרון המעמקים שלי.
הוזה....
נדחקת ומצטמקת ,מתעקמת ונדחסת , רק כדי
להצטופף עד אפס מקום, לבלוע כמה שיותר.
וכשנדמה ששבעתי , נחנקתי ולא נותר מקום יותר,
אני מוצאת את בועת האוויר הזו , לפוצץ אותה.
ולא כדי לנשום .
ההפיך ,
כדי להוכיח לעצמי כמה אני יכולה להיות יותר למטה
כואבת , מושפלת , יותר זונה , יותר כלבה .
וכשזה קורה ,
אני סוף סוף נרגעת ,
מקבלת את החמצן שלי .
תסתובביאיתיתרוויחיהואלאמביןאתהרווחשלו.
