z , c ושאר ויטמינים

סיפוריה של ס' - יומנה של סיסי בחגורת צניעות, והפעם פעמוני החג מדנדנים!!!

24.12

כאילו ש"אזעקת הזקפה" יכולה הייתה להיכשל!
אבל תודות לבירה ולחוסר שעות השינה ש"הרווחתי" בלילה האחרון, ישנתי קצת יותר טוב – למרות שכל הזמן היה קיים החשש להראות בגרביונים וחגורת הצניעות (או להישמע גונחת)!
תודה לאל שכריסטמס מגיע – תהיה לי קצת הסחת דעת מהעניינים האלה שלי....

אני חייבת להודות שאני די גאה בעצמי – על כך שהצלחתי לעמוד במשימתה של גבירתי וכעת אני משלימה 3 שבועות של צניעות (שלא היה אפשרי מבלי הדרכתה, אבל בה במידה זה גם כל כך הרבה יותר קשה בזכותה ובמיוחד עם כל המחשבות עליה!).

לפי שהיה עליי לציית להוראות גבירתי ובכך להגיע לרמות חדשות של תשוקה, כך גם ציפיתי לסיומו של הכריסטמס שבאופן "נורמלי" אני כל כך אוהבת.
זה מדהים – לחשוב ש"היא" הביאה אותי לבלות את החג מבלי לגמור גורמת לכך שהמשימה הזו תהיה גם קשה יותר וגם קלה יותר לביצוע, בו בזמן. נראה שאני מתחזקת (שלא לאכזב את גבירתי) ונחלשת (עצם כתיבת היומן הזה שומרת על חרמנותי "בוערת") גם יחד – מעולם לא שיערתי שזה יכול להיות כך.
עליי לזכור להודות לגבירתי על החוויה החדשה הלוהטת הזו!

כך שאם "היא" מקשיבה לצלילי פעמוני החג מסביב לעולם, "היא" מזהה גם את הצליל הקטן והרוטט שהמנעול יוצר בקירקושו על צינור החגורה שלי – ואני בטוחה ש"היא" גם נהנית מהצליל הנפלא של "פעמוני הצניעות" ולא רק בכריסטמס......

המשך יומנה של ס' - סיסי בחגורת צניעות, בעת ביקורה בבית הוריה לקראת חג המולד. היומן מובא כלשונו, בתרגום מאנגלית.
והפעם: מלחץ מוחי תחתון, לארוע משפחתי מלחיץ....


23 לדצמבר

אלוהים, איזה לילה נורא!!
התעוררתי 5 או 6 פעמים מכאב איום במפשעתי, מה שהביא אותי להבנה לגבי 2 דברים:
1. לאחר ההכרה באפקט המדהים של השיחות איתך גבירתי על שני "מוחותיי" חשבתי למעשה שהכל יהיה "רגוע יותר" ככל שיעבור זמן מאז שיחתנו האחרונה. בברור דבר זה אינו נכון! חרמנותי ותאוותי רק הולכים וגואים – למרות שחשבתי שזה לא אפשרי רק אתמול.... וכך גם יום קודם.... וכך גם .....
כעת אני לחלוטין בטוחה שזו היתה הסיבה הזדונית שלך לדרוש ממני לכתוב את היומן הזה... האין זאת כך ?!

2. כנראה שצינור חגורת הצניעות שלי אינו מיועד לחרמנות שכזו !!!
למרות שכבר הייתי נעולה לפני כן לתקופות ארוכות, מעולם לא הרגשתי כל כך חרמנית ומיוחמת כמו עכשיו!
וכעת למדתי שקוטר טבעת הבסיס של החגורה הרבה יותר מידי קטנה ובכך מגבילה את זרימת הדם החוזרת מהאבר, ממש כמו קוקרינג מהודקת מאוד.
הדבר גם גורם לכאב וגם שהעור של שק האשכים נתפס ברווח הקטן שבין הטבעת ובין הצינור של הכלובון... אאוטץ' ... זה גם כואב וגם השאיר שפשוף בעור....

אני חושבת לכן שאחרי שאקנה מצלמה דיגיטלית החיפוש הבא שלי יהיה לחגורת צניעות אחרת. קראתי שיש סוגים עם סטים של "ספייסרים" בגדלים שונים. זה אמור להיות פתרון טוב לבעיה שלי.

בכל מקרה, מכיוון שזה צפוי להיות יום שקט, ישאר לי זמן רב למחשבות ה"מגונות" שלי מאחר ש"מעשים מגונים" עדיין אסורים עלי!
בהקשר הזה, הייצור המתמיד של הנוזלים המקדימים (precum) מבטיחים לי לפחות דבר אחד: בהחלט שיש לי פרוסטטה – כך שיתכן ויום אחד גם אמצא אותה !!

מאוחר יותר בערב

אחי הגיע לביקור. מכיוון שלא ראיתי אותו מאז יוני היה לנו המון על מה לדבר (וגם לא מעט בירות לשתות), דיברנו ודיברנו עוד אחרי שהורינו הלכו למיטה.
בערך ב-1:30 לפנות בוקר אמי הופיעה שוב בסלון, ואמרה שהיא לא מרשה לאחי לנהוג חזרה הלילה. וכדי לחזק את דבריה הביאה איתה שמיכה וכרית.
הלב שלי האיץ מיד!!!
כיוון שכדי לא להעיר את אבא שלי, אחי לא יכול היה להשתמש בחדר האורחים, והיה אם כך רק חדר אחד שבו יכול היה אחי לישון את הלילה! בחדר שלי היו 2 מיטות גדולות !!

כך ישבתי, גרביונים לרגליי מתחת למכנסיי, אצבעות רגליי משוכות בלק אדום, ואברי נעול. המפתחות כרגיל היו בחדר השינה של הורי ......
מאוחר יותר במהלך הלילה התפתלתי רבות והתעכבתי בתואנות שונות כדי להיכנס למיטתי בלי שיבחין בי!
זה היה הלילה הקשה ביותר עד כה – ללא "הקפאה" בעת זקפה, ללא אנחות ייחום שחנקו את גרוני, וכמובן כמו כל התקופה הארוכההההההה הזו : ללא גמירה !!!

אני מקווה ש"אזעקת הזקפה" תעיר אותי מספיק מוקדם כדי לזחול החוצה מהמיטה מבלי שיבחין בי כשאקום.
בינתיים הלכתי לשתות עוד בירה אחת בתקווה שתגרום לי להירדם סוף סוף.....

המשך יומנה של ס' - סיסי בחגורת צניעות. ביקור בבית הוריה וחוויות הצניעות שלה על רקע הכריסטמס.... והפעם - "כמעיין המתגבר"... הכינו את הממחטות ....


22.12.06

התעוררתי מוקדם מאוד בכאב אדיר בצינור הצניעות שלי (וכך גם מסביב לביצים) ועקצוץ עדין בחור-תחת המשופשף שלי, אך הרבה יותר מידי מוקדם בכדי שאוכל לקחת את המפתחות.
וכך – כמו בימים הקודמים – "איש הקרח" נכנס לפעולה!
לאימי יש מקפיא עמוק במרתף הסמוך לחדרי. הבאתי מספר נתחים של בשר קפוא כדי "להצטנן" מעט.
עשיתי כך גם אתמול, אחרי שגילחתי על מנת "להרוג" את הזיקפה ולשלוח 'אותו' חזרה ל"כלא".
וכעת, כשאני במצב בלתי יאמן של חרמנות, שאני תוהה איזה גוש בשר יתרכך ראשון....?!
אלא שהטמפרטורה תמיד תנצח בסופו של של דבר, ואולי זה בגלל שהבשר קר בהרבה מקרח – שזה ממש ממש כואב כעבור זמן מה.

מאוחר יותר היום (מגולחת למשעי וכבולה בגרביונים שחורים) יצאתי לסיבוב קניות של המתנות האחרונות לכריסמס במרכז העיר.
זה ממש מדהים איך חרמנות בשיאה משנה את נקודת ההשקפה שלך....
ברור שתמיד הסתכלתי על בחורות בחצאיות קצרות, עקבים גבוהים או גרביונים, וברור שמבטים אלו שלחו תמיד יותר דם כלפי מטה. אך הפעם התוסף לסיפור דבר נוסף: כאילו "קינאתי" בהן על כך שיכלו להתלבש כך בגלוי! (הייתי צריכה לקחת איתי עוד מזוודה).

בכל מקרה כבר התחלתי להרגיש כמו ילדה קטנה, סופרת את הימים אחורה לקראת הכריסטמס – אלא שהספירה שלי תמשיך עד ל-27 לדצמבר.... האם אקבל אז מתנת כריסטמס?

נזכרת בכשלון החליבה של אמש חשבתי לעצמי שבסופו של דבר, כשאצליח סוף סוף, אהיה כל כך מרוקנת שודאי לא אזלוג ביום שאחרי. אלא שכמו הוכחה לכשלוני – נוזליי זרמו עם כל מחשבה או פנטזיה חמה ועם כל שעת כליאה נוספת !

יומנה של ס' - סיסי בחגורת צניעות.
והפעם - על נסיון החליבה, על הסחיטה העדינה, ועל גשם של פנינים.



21 לדצמבר

היום התחיל בתחושת אימה שלא ידעתי כמותה:
אבא שלי, בחדר העבודה, רק 2 דלתות ממני כשאני באמבטיה – רגל אחת מכוסה בקרם גילוח, צפורני בהונותיי מבריקות באדום זועק, ואני בזקפה אדירה!
אפילו נקישה בדלת לפני שיכנס לא תציל אותי!
תודה לאל הוריי אנשים מהוגנים מאוד...

לאחר מכן מצאתי דרך כמעט מושלמת לשמור עלי מפני עצמי: החבאתי את המפתחות בחדר השינה של הורי!
במשך היום לא אוכל ממילא לאונן מכיוון שאנחנו עסוקים בלשוחח, בקניות, או סתם אנחנו יושבים יחד.
אבל כשהם הולכים לישון, אני מחליפה בגדים, כותבת את היומן, וכמעט מיידית מתחרמנת..... אבל אין שום סיכוי שבעולם להגיע אל המפתח לפני עלות השחר!
מכיוון שהיום הרגשתי את החרמנות והצורך בשיחרור ברמה הגבוהה ביותר מאז צ'וטטנו לאחרונה, החלטתי שזה יהיה הערב שבו אקיים את הוראותייך ואנסה לחלוב את עצמי!
מכיוון ש"התמזל מזלי" לאחר לרכבת הבוקר אתמול, היה לי זמן נוסף לגלוש ברשת. (אפילו באתר ה- chastity lifestyle ז\זה התפרסם כנושא באותו בוקר!)

למדתי שני דברים, אני מקווה: איך לאתר את הפרוסטטה ושלחלוב את עצמך זו משימה מאוד קשה.
אחר הצהריים עשיתי הכנות ראשונות (בשעה שהורי הלכו לקניות) ומצאתי נר וורוד (!), לא יותר מידי גדול ובצורה מושלמת.
עכשיו אני חרמנית בטירוף וכמעט שאיני יכולה לחכות שהוריי ילכו לישון....

ובכן, להלן הסיפור של ה"אסון":
הכל היה מוכן, אפילו מצאתי חומר לסיכוך (קרם הפנים של אמא), לקחתי את הנר שהכנתי מראש, כוס קטנה לאיסוף, והתחלתי ב"חפירות" שלי.
ידעתי שאמורה להיות לי ערמונית.... אבל איפה !?
לפי המאמר שקראתי לפני כן, זה אמור להיות קל לאיתור: 4 ס"מ בפנוכו, גישוש קדימה, בצורת ערמון וכו' וכו' – אבל כלום!
אני חייבת לציין שלא ידעתי כמה חזק לגשש, אך רק הרגשתי רק את הצורך בהשתנה שהראה שאני בכיוון הנכון.

אגב, ה"עשה-זאת-בעצמך" מיועדת לקופים (זרועות ארוכות) – כל גיד ורצועה בזרועי וידי כאבו כעבור מספר דקות בודדות.

וכך אני על 4 (את היית מאלצת אותי לפוזה הזו בכל מקרה – נכון?) התחלתי "ךרכב" על הנר הוורוד שלי.
הוווו כןןןןןןןן - זה בהחלט הרגיש טוב – כפי שזה מרגיש תמיד.
ושוב נסיון גישוש ידני, עם היד השניה, ושוב רכיבה על הנר, וחוזר חלילה.
עשיתי זאת למשך כמעט שעה וחצי עד ששרירי רגלי וזרועותי היו מכווצים לגמרי.
לעיתים היתה הרגשה נהדרת (בזמן הרכיבה) – אך שום דבר מעבר לכך. מידי פעם – בעיקר כשהנר גלש החוצה – הרגשתי טיפונת זולגת לאורך אברי אל הקצה (זו באמת הרגשה מוזרה שאני מגלה כעת: אולי בגלל הצורה הכפופה כלפי מטה של צינור חגורת הצניעות שלי (Exobelt, Q ) אני יכולה להרגיש כמעט כל טיפה של precum שמתגלגלת לאורך אברי ונוטפת החוצה כמו פנינה קטנה. (זוהי תחושה חדשה ומוזרה שיתכן שהיא נובעת גם בגלל ההרעבה התחושתית באזור הזה במיוחד?).
וכך הרגשתי מספר "פנינים" מתגלגלות – אך זה היה בדיוק במידה שזה קורה כאשר אני חושבת עלייך!

לפחות אני מודעת שלפעם הבאה יהיו לי כמה בעיות לפתור:
1. איסוף הנוזלים – מאחר והאבר שלי עטוף בגרביון, מרבית הנוזלים נאספים בפנים, ורק כמות קטנה מאוד הגיעה לחור הקטנטן שבפתח החגורה.
2. בגלל צורתה הכפופה של החגורה, הקצה שלה פונה או כלפי התקרה (כשאני שוכבת על גבי כשרגליי הגרובות בגרביונים באוויר ואצבעותיי מחטטות), או שהיא פונה אחורה (כשאני על ארבע רוכבת על הנר) – אז מה עליי לעשות?

בסופו של דבר, כל מה שאני יכולה לומר בכנות זה שניסיתי......
הנר התרכך בסופו של דבר (מחום גופי), ונאלצתי להפסיק.
כך שאם אני צריכה לענות על השאלה האם הצלחתי בחליבה, עלי להודות שלא!

את יומנה של ס', אביא הפעם כלשונו, באנגלית. עמכם הסליחה, אין לי כח חשק או זמן לתרגם, אם יואיל אחד הסאבים החביבים לעמול על תירגומו - אחליף את הטקסט בזה המתורגם לשפת הקודש.... אם כי אני חייבת לציין שיש משהו מיוחד בכתיבתה המקורית באנגלית, שגם עבורה אינה שפת אם.
העיכוב בפירסום נובע מכך שהרישום המקורי נעשה בכתב יד, מאחר ולא היתה לס' גישה למחשב בעת חופשת הכריסטמס בבית הוריה, ורק כעת משחזרה לביתה, היא מעלה אותו למחשב ושולחת אליי.



Dec. 20th

Good enough I had slept too long to catch the early train, as there had to be made serious decisions:
is it really correct to take more female underwear with me than male?
Short decision: YES!

So i packed half a dozen of "prepared" pantyhose, some stockings and suspenders, a black mini-skirt and a very tight jeans skirt, 2 bras (one "cut out", one plain cotton). one of my pantyhose-skirts (white transparent) and a white satin blouse, my pink sandals (with moderate 8 cm heels, which should be broad enough to be silent while walking, but turned out to be creaking later), two bodies, my handcuffs and my earclips.
After i got my freshly shaven legs in another pair of hose, i put on my cb, locked it and put the keys in a pair of rolled up socks into my suitcase. No way to get them on the train!

So i got the train in the afternoon, one cabin after the lock- omotive 😄

It was right there and then, when i noticed, what you got me in for:
a really good-looking woman in skirt and boots took her place one row behind me - this was honestly the first time in my life, i was glad to have her not in my direct viewing-direction!!

It didn't take long for the ruffling and shuffling of the train to get me started and soon enough i was feeling my heart-beat throbbing inside my restricted dick.
The cabin wasn't that warm, so i took the opportunity to use my jacket as a blanket.
i had been thoughtful enough before not to wear any jeans with zipper, as i planned to feel my tube for juices on the train (wouldn't like to get the "Yewells" caught!).

But unbuttoning (and more of that closing afterwards) my fly was really hard work - getting it done unnoticed!

It was then, it occurred to me, there was no way to get the tube out of my fly, even more impossible to touch the curved-down tip of my tube ("moan") without letting my trousers down a fair amount!

So this adventure ended in me thinking about being in chastity wearing trousers isn't practical!
So maybe wearing skirts is not only for all the means of sissification, but mainly to keep it all beautifully accessible???!!!

So all i could do was not to worry too much about the wet strain i felt growing on my left, hose-covered thigh underneath the "shelter" of my trousers!

Sitting on my horny train-ride i discovered a funny thing which will surely make you laugh:
when thinking of you, i'd actually start to THINK in English!
Pawlov's dog would be proud of me - but improving my English wouldn't hurt ... at least not as much as my tube!

בהתרגשות רבה "התנפלה" ס' על בהונותיי ברגע שעליתי מולה און ליין. שולחת לי נשיקות וליקוקים וירטואלים. כששאלתי אותה לשלומה ענתה לי מחורמנת ומתוסכלת מתמיד, ועם זאת מרגישה נשית וסקסית כפי שלא הרגשתי מעולם. הקנטתי אותה כששאלתי איך תוותר על כל זה אם וכאשר אשחרר אותה מייסוריה המענגים. להפתעתי ענתה שחשבה על כך לאורך כל היום. ולמרות שהיא לא תוכל להיות חגורה באופן רצוף בזמן שהותה אצל הוריה, אם אדרוש ממנה זאת, היא תימנע מלגמור עד שניוועד שוב כעבור שבוע. הבהרתי לה שזהו רצוני, ושיהיה לה מאוד קשה לעמוד בכך, תרתי משמע. היא ציחקקה במבוכה ואישרה שגם כעת כשהיא כלואה, ומנועה מלהתקשות באופן מלא, היא מתקשה להאמין שהיא מקבלת על עצמה את המשימה הזו.
"ולא זאת בלבד סיסי ס' יקירתי", הוספתי "אני רוצה שתסעי ברכבת לבושה בגרבונים וחגורה בצניעותך. קחי איתך לבוש תחתון נשי, גרבונים, ואת הדילדו שלך. הדרך היחידה שלך להתרוקן יקירתי, ואני רוצה שתעשי זאת – הרי מזה שבועיים וחצי שלא פרקת את המטען הגברי שלך, הוא על ידי חליבת הערמונית. עשי זאת כאשר את חגורה בחגורת הצניעות שלך. הדילדו המעוקל שלך יעזור לך בכך, ועם רמת הייחום הנוכחית שלך לא נראה לי שתתקשי במשימה" גיחכתי בזדוניות.
"ומאחר ולא תהיי און ליין במהלך השבוע הקרוב, אני רוצה שתרשמי לי בסופו של כל יום את חוויותייך ותחושותייך וכשניוועד שוב ספרי לי הכל."
קיבלתי את הבטחתה שתעמוד במשימות שקיבלה ממני בשמחה ובהכנעה ושלחתי אותה לישון בחגורתה וגרבונייה המשיים, שכן למחרת היה עליה להשכים כדי לתפוס בזמן את הרכבת.

אלא שתכניות לחוד ומציאות לחוד. בעקבות המחסור החמור בשעות שינה, התעוררה ס' הרבה יותר מידי מאוחר. את הרכבת המיועדת להסיעה לעיר הולדתה פיספסה ותיקה עדיין לא ארוז. בזכות האינטרנט היא מיהרה ושינתה את הזמנתה לרכבת הצהריים. את השעות שנותרו לה עד למועד הנסיעה היא ניצלה לגילוח המפשעה, החלפת הגרביון ונעילת החגורה מחדש.
תוך שהיא נוטפת את ייחומה הגואה החלה לארוז את תיק הנסיעה שלה. משסיימה את המשימה הבחינה, שלא במפתיע לאור מצבה, ששמה בו יותר לבני נשים וגרבונים מאשר ג'ינסים ובוקסרים. אפילו את עגילי הקליפס לא שכחה להכניס, מלטפת בעדינות את פיטמותיה שעדיין היו רגישות ביותר, זכר לארועי אמש. את אזיקי הידיים ואת הדילדו שישמש אותה לריקון מתסכל תחבה עמוק בין הג'ינסים, מקווה שאף אחד לא יתעניין בגיזרת הג'ינס הגברי שעטף אותו.
'זו תהיה הנסיעה הכי משעשעת ומעניינת שהיתה לי אי פעם' חשבה ס' לעצמה.
מעולם לא נסעה ברכבת כשהיא נעולה בחגורת הצניעות שלה. בליבה קיוותה שהרכבת לא תהיה עמוסה מידי כך שתוכל לחכך רגל ברגל, לחוש את הליטוף המשיי על אשכיה ואולי אפילו להגניב נגיעה וליקוק מנוזלי ייחומה הנוטפים ללא הפסקה. ברגע האחרון לפני שיצאה את ביתה הוסיפה ס' לתיקה חבילת פדים נצמדים לתחתונים. לפי כמויות הנוזלים שהיא נוטפת בשעות האחרונות היא הבינה שכנראה תזדקק להם.

בערב שוחחנו שוב וס' סיפרה לי על קשייה בכליאתה. למרות הקושי הכמעט בלתי נסבל היא הודתה שההנאה והעונג שבתחושות שהיא חווה לא יסולאו בפז, ושמאחר והשיחות איתי מוסיפות לעניין חגורת הצניעות מימד חדש ומדהים עבורה, היא מוכנה לעבור יום נוסף של עינוי מתוק שכזה למעני, למרות שהמפתח לחגורה יהיה ברשותה שוב בבוקר המחרת.
היא טרחה להזכיר לי שזהו, מחר היא תהיה "חייבת" לקבל ממני שחרור, שכן היא נוסעת לבקר את הוריה למשך שבוע שבו לא תוכל להיות איתי בקשר. חייכתי לעצמי ולא הגבתי.
את השיחה העברנו כשס' מאופרת למשעי, עדויה בעגילי קליפס ושרשרת פנינים, לבושה בחולצה סאטן נשית, וחצאית קצרה ולרגליה הגרביון הנעול ונעלי עקב קלאסיות שחורות וגבוהות עקב. לקראת סיום השיחה היא התלוננה על כך שהעגילים מכאיבים לתנוכי אוזניה. המלצתי לה להסירם ולהעביר אותם אל פיטמותיה, וכך עשתה, מוצאת את העיטור החדש מרשים ומרגש.
בסיום שיחתנו ניגשה להתכונן לשינה. הסירה את האיפור ושטפה את פניה וכעבור כשעה נשכבה במיטתה חושבת לעצמה שהיא עייפה מספיק כדי להרדם מיד.
למרות ציפייתה זו, היא מייד הבינה עד כמה נעם לה מגע רגלה הגרובה גרב הניילון בסדינים הרכים, עד כמה היה סקסי מגע חיכוך רגל ברגל ועד כמה מתוקה היתה תחושת החיכוך של הירך בביצים עטופות הניילון. במילים אחרות, היא פשוט לא יכלה להסיר את ידיה מעצמה.
היתה רק דרך אחת עבורה להמנע מהאסון הממשש ומתקרב:
היא הביאה את אזיקי הידיים וכיסוי עיניים, לבשה תחתונים, מילאה גרבון ישן בקוביות קרח (ליצירת מנגנון שחרור), ותלתה אותו עם מפתח האזיקים גבוה מהתקרה, וקדימה לעבודה:
ראשית הניחה את כיסוי העיניים (כדי למנוע את יכולתה לראות כמה קרח נשאר), אז שזרה את שרשרת האזיקים באחורי תחתוניה (כך שלא תוכל להעביר את ידי לקדמת גופה או להרימן), ואז נשמע הקליק המתוק של סגירת האזיקים.... קליק... קליק.... זהו. עכשיו היא חייבת להצליח לישון.
אלא שכמעט מיידית היא הבחינה ש.... על פיטמותיה עדיין היו עגילי הקליפס.....
כל כמה שניסתה להגיע אליהם לא הצליחה. היא נאבקה בנסיון להסירם בחיכוך חזה על הכרית, תוך כישלון חרוץ. לאחר כשעה על פיטמותיה, אחיזתם בפיטמותיה רק התחזקה וההתחככות והשפשוף רק גרמו לעינוי גדול יותר של פיטמותיה.
הדבר האחרון שזכור לה ששמעה היה צלצול שעון הכנסייה בשעה 6:45. כנראה שאז צנחה סוף סוף לשנתה.
לטענתה, לוליא היתה חרמנית כל כך כמו שהיא, לא היתה מתעוררת גם אחר הצהריים, מה גם שהיה עליה להפטר מהקליפסים הללו שעל פיטמותיה המעונות.
וכך כשהתעוררה משנת הכבלים שלה מיהרה לשחרר את עצמה, ניסתה שלא בהצלחה להרגיע את פיטמותיה שעונו קרוב ל-8 שעות ברציפות (!), רצה לסופרמרקט ולקחה את המפתחות (מודה לאל).

בשעות הספורות שנותרו עד לשיחה המיוחלת שלה איתי, שבה ציפתה לקבל את האישור לשחרור המתוק למשך השבועיים הקרובים, ותוך שהיא כבר מפנטזת על דרכי סיפוקה השונות והמענגות, היא גילחה שוב את מפשעתה תוך שימוש בקרח על מנת למנוע זיקפה ופיתוי, והחליפה גרבונים בזוג נוסף שהכינה באופן דומה. אלא שהפעם השתמשה ברגלית קטנה יותר של גרב אותה הצמידה למפשעה, כך שאברה נלחץ עוד יותר בתוך חגורת הצניעות.
משסיימה, מיהרה לנעול עצמה שוב והניחה את המפתח גבוה על כוננית הספרים בתפילה נואשת שתצליח לעמוד בפיתוי עד לשיחתנו הקרבה....

ס' הלכה לקחת את המפתחות בשעה 2 אחר הצהריים, ולמרות שהחצאית שלבשה מתחת למעילה לא היתה קצרצרה וזנותית, היא היתה קצרה מספיק כדי לאפשר לרוח הקרה ללטף את עורה החשוף שמעל לקצה הירכונים שלבשה לרגליה.
לאחר 5 דקות הליכה מדדה על עקבי מגפיה הגיעה ס' אל רופא השיניים, לקחה את המפתחות ומיהרה לביתה, כמעט בריצה.

כפי שניתן לשער, כעת הגיע החלק הקשה ביותר:
זוכרת את הבטחתה שלא להתפרק למרות החופש שניתן לה, היא פתחה את המנעול ומיידית הגיעה לזיקפה מלאה. היה עליה להתרכז מאוד ובקושי רב הצליחה לגלח את מעט הזיפים שנותרו מהגילוח של הבוקר שנעשה תוך שהיא נעולה. אז היה עליה להתיישב באמבט מלא במים קרים, אליו עוד הוסיפה שק של קרח כתוש.
הישיבה במי הקרח גרמה לה להתכווץ מעט (ולרעוד הרבה).
לאחר מכן היא נשכבה והניחה את שק הקרח על מפשעתה למשך כחצי שעה עד שחשה שאינה חשה ...
היה עליה לעטוף את "המתנה שלה לי" ולכן מיהרה ללבוש את הגרביון שהכינה מראש, זה שתפרה למפשעתו רגלית של גרביון אחר, שיעטוף את אברה בתוך חגורת הצניעות. מגע הניילון הרך שלח גלי חום וצמרמורת בכל גופה אפילו יותר מאשר אמבט הקרח ממקודם.
עכשיו, חגורה בחגורת הצניעות שלה, רגליה ואברה עטויים בניילון משיי ונעים, היא הרגישה חרמנית מתמיד.
היא נהנתה ללטף ולחוש את אשכיה העטופים החלקים, לגרדם ברכות בציפורניה המשוכות בלק אדום, אך הגירוי העילאי רק התווסף לתיסכול ההולך וגואה שלה.

הסופרמרקט נסגר בעוד רבע שעה, ומיד תרוץ להחביא שם את המפתחות, אז יחרץ גורלה להשאר במצבה המתוסכל והחרמני, ואף לישון נעולה ועטוייה בגרבונים המחרמנים שלרגליה ואברה, שכן גם הם נעולים תחת חגורת הצניעות.


על קורותיה של ס' שמגלה שתמיד אפשר להיות חרמנית עוד יותר - בפעם הבאה ....

זה יהיה סיפור בהמשכים.... או ליתר דיוק סדרה של סיפורים.
אלא שזה לא "סיפור/ים" אלא תיאור מציאותי של חוויות וירטואליות.... בהמשכים. תהנו.

ס' היא קרוס דרסר ארוכת רגליים מגרמניה. יש לה פטיש לגרביונים ולנעלי עקב וכשהיא לובשת אותם היא מרגישה נשית לחלוטין. היא מגדירה את עצמה כמתחלפ/ת, ובשנתיים האחרונות היא משחקת בשימוש בחגורת צניעות (צינור מתכתי על גזע האבר מחובר אל טבעת מתכתית שעוטפת את בסיס החבילה).
בתקופה הראשונה היתה נועלת את עצמה לזמנים קצרים שהלכו והתארכו לימים רצופים. על מנת להקל על הפיתוי מלפתוח את המנעול היא מצאה מקום מסתור למפתח בחנות סופרמרקט בשכונה בה גרה, והיתה משאירה שם את המפתח לשעות הלילה.... או שהיתה שולחת בדואר את המפתחות אל כתובתה..... (אני בטוחה שבארץ היא לא היתה מעיזה לעשות את זה)......

בחודשים האחרונים ס' מצאה דרך צ'ט באינטרנט, גבר (רופא שיניים במקצועו) שהסכים לשמור עבורה על מפתחות חגורת הצניעות, ולהחליט מתי היא רשאית לפתוח אותה. אין ביניהם קשר שליטה או קשר מיני, מעבר לאחזקת המפתחות. התנאי היחיד הוא שס' מגיעה אל רופא השיניים לקבל את המפתח רק בלבוש נשי מלא, מה שמצריך אותה לצאת כך לא רק מהארון – אלא גם מהבית ....

בפעם האחרונה שהיתה אצל רופא השיניים זה היה בתחילת החודש ומאז רמת החרמנות הסיסית שלה רק הולכת ועולה. היא מידי פעם יוזמת לעצמה "סשנים" למטרות ריסון, אבל כמובן שהתוצאה הפוכה. והקשירות העצמיות רק מגרות אותה עוד יותר. עד כדי כך מגרות, עד שמס' ימים לאחר שננעלה לאחרונה, בזמן סשן קשירה עצמית שכזה "נפלט" לה....

בשבוע האחרון התחלנו לצוטט. מסתבר שאני הדומית הראשונה שהיא מצוטטת איתה. ולאחר שבועיים של נעילה, הטיזינג שחוותה איתי הביא אותה לרמות גירוי שלא חוותה מעולם.

הביקור הבא אצל רופא השיניים נקבע ליום שני האחרון, לאחר שבועיים של נעילה רצופה, בביקור הזה היא עתידה היתה לקבל את המפתח למשך השבועיים הקרובים מאחר והיא נוסעת להוריה לחופשת הכריסמס.

ערב הביקור המיוחל אצל רופא השיניים (בחיי שזה נשמע ביזארי), לאחר שיחה איתי ובלהט החרמנות שלה, היא הציעה לי כתודה, שלמרות שתקבל את המפתח תישאר לא מסופקת ליום נוסף שאותו תקדיש לי – היא הכינה לעצמה גרביון-כפפה מיוחד: חתכה חור במפשעה אליו תפרה גרב ניילון כך שיעטוף את אברה. את האבר המגורה והגרוב שלה היא תחגור מיד לאחר שתגלח למשעי את מפשעתה (וכל זאת תוך איפוק משווע שלא להשתפשף). כדי שלא להתפתות היא החליטה שלאחר שתחגור את החגורה על הגרבונים תחביא את המפתח בסופרמרקט....


האם תעמוד ס' בהבטחתה? או שמא יהיה לה "קשה" מידי???

מוזר, אפילו הייתי אומרת שיוצא דופן, אבל דווקא בסערת רגשות, במערבולת האיומה שהסתחררתי בה בשבועיים האחרונים, דווקא אז המילים לא התחברו לי למשפטים, או שמשפטים לא התחברו לי לטקס בעל משמעות רציפה. הרגשתי כמו במרכזו של פיצוץ, מין פיגוע פנימי.
בום נורא ואז דממה.
ואקום.
אז אמנם אני לא יכולה לומר שחזרתי לעצמי במלוא מאת האחוזים, אבל לפחות החזרתי לעצמי את היכולת לחלום, החזרתי לעצמי את התקוות והאופטימיות.
אז ...
טיפה טיפה אני חוזרת לעצמי
טיפה טיפה אני אוספת את השקט שלי
(דידי שחר/מירי מסיקה).

ותודה לכל החברים שתמכו שהתעניינו שעודדו (או לפחות ניסו).

אוהבת'תכם !!!