לפני 3 שנים. 17 במאי 2021 בשעה 20:13
אני לא יודע למה אבל אמא שלי אהבה את חג שבועות
כבר 16 שנה שאני כל חג שבועות נזכר בדברים שאהבנו לעשות יחד
שקרן או לא יודע מי שאומר שבמשך השנים הכאב פוחת או נשכח
הפוך הכאב מתעצם הזיכרונות נשכחים והשגרה בלי הופכת להיות חלק מהבנאדם וזה הכי כואב וקשה
שהזכרונות נשכחים כבר זוכרים פחות
הכאב נעשה גדול יותר אבל הוא משנה פרופורציה הוא הופך להיות חלק לגמרי מהבנאדם , זה כבר תמוע בתוך הלב כמו סכין חדה לכל החיים
במשך שנים היינו משכירים א כל פעם מחדש סרט אחד בכל חנויות ההשכרה סרטים בקלטת ווידאו - כן מכשיר ווידאו כזה ישן והיינו רואים אותו כל פעם מחדש מתרגשים מחדש על הסרט
הסרט ד"ר זייווגו היא אהבה את הסרט מאוד וגם את השחקן עומר שריף
עכשיו כבר אין קלטות וידאו יש לי אותו בקונן חיצוני
כל פעם שבא לי להיזכר אני רואה את הסרט וכל פעם מתרגש מחדש עם דמעות בעיניים