דמיון מרוכז

מחלחל פנימה ללא כל קושי,ולפתע פורץ החוצה בסערה מחשמלת וטורף את המטרה . 

טיפול כירורגי נקודתי עדיף לאין שיעור על התפזרות , יש במיקוד כח בלתי מוסבר שמעצים את כל החושים ונותן פרספקטיבה אחרת לצורך הקיומי

אני תוהה דפוס או אימוץ מחשבה .התחום והפער עצום המשפך גדול מלהכיל את כל הקונפליקטים. יש השואלים איך טובעים ויוצאים בחיים . 

הפתרון דבקות 

נפלאות הן דרכי התבונה! האמנם??  לי נראה שהן יותר מפתיעות ומי לא אוהב הפתעות. אני בעד כמה שיותר בעיקר כשהן עונות על הדרישות 

לקחת פוזיציה זה החלק הקל. לנהל את הבחירה מרצון זה כבר יותר מורכב . 

נכון זו כבר שאלה אחרת 

ישנם רגעים בהם רב הנסתר על הגלוי ותחושה של חוסר נוחות מלווה אותם . וישנם רגעים ששום דבר לא יכול לעצור  בעדך כל הקלפים מסתדרים כפי שאתה מצפה והדרך סלולה לפניך אבל מה זה סלולה , ביג טיים

מה שנשאר זה לבחור  

יש משהו בריטואל שגורם לנו להיות בטוחים באיזור הנוחות. אבל באמת הגדולה הריטואל  בעצם ממסמר ולא מעט פעמים מעכב בכל קנה מידה . סוג של דפוס שחוזר על עצמו ומין מעגל שקשה לפרוץ אותו החוצה.בדרך כלל פשוט להבחין על אחרים אבל פנימה יש כבר רציונאל משכנע .אני תוהה מתי הנקודה בה מחליטים ללחוץ על הדוושה וממשיכים הלאה 

עושה רושם שבתקופה האחרונה ממעטים לעשות שיעורי בית וזה משפיע כחוט השני על כל מה שסובב אותנו . ואני תוהה האם השטחיות הזו נובעת מהריצה המטורפת לסמן וי או פשוט  אין כח להתאמת עם האמת שלא תמיד מיישרת קו עם החשקים או הדעות שלנו.יש שמסתכלים בערגה לעבר הרחוק ומתגעגעים אליו וישנם  שמעדיפים לצעוד בעיניים פקוחות אל הלא נודע , כדי לטלטל את הקיום המונוטוני שלהם סוג של דילמת האסיר 

בסוף מסתבר שהכל עניין של עדיפות .השאלה לאיפה מכוונים

בסוף הדרך בכל פעם שנסתכל במראה נדע שעשינו את הבחירה הנכונה.

זוהי פילוסופיית חיים שמאפשרת תמיד לקום מחדש בתבונה שגם אם לא צלח או לא היה מוצלח באותו זמן

זה היה נדרש