דמיון מרוכז

יש שתי אפשרויות מזל  או שח-מט.

כל השאר משחקי ילדות

ישנם כאלו שמנציחים את השבר ואחרים שממשיכים הלאה . 

בכל רגע נתון מישהו מתנפץ לרסיסים,

תמיד יש את הפיתוי להחליט אחרת מתחושת הבטן וההגיון, וכמו תמיד בתורת ההסתברות 50 אחוז הצלחה. יש כאלו שמגדירים 50 אחוז כשלון השאלה לאיזה זן של אנשים את שייכת. אני תמיד בוחר באלו ששיכים לזן ההצלחה איתם קל ופשוט יותר להפליג למרחקים, גם כשיש נפילות הן תמיד יותר רכות וקל להתרומם.בעיקר אני אוהב את הפינות החשוכות במבוך, יש בהן יכולת מופלאה לדחוף את הרצון לכבוש אזורים אפלוליים חדשים שמזרימים את הדם לעורקים בעוצמה ממכרת סוג של תרפיה אלחושית 

במקום של מחסור הוא מתפתח . קורם לו עור וגידים במהירות רבה בלי רמז או יכולת לזהות את היווצרותו או מקורו.ישנם כאלו שמאפשרים לו להשריש שורשים ולהשפיע על מהלך החיים,והמחשבה , וכאלו שממלאים מצברים מחדש והוא מתנדף באותה מהירות שהוא הגיע.

צלקות וסימנים  הם פונקציה של עוצמת הוואקום הכל קשור לתאריך התפוגה 

 ככה סתם אחרי שישי ספורט בעוד אני נח עם משקה צונן ומתבונן בדמויות שחולפות על פני, נזכרתי בביטוי הזה ששייך אי שם למאה שעברה ועדיין כה אקטואלי ולרגע נדמה שהוא חזק יותר מתמיד.השמחה והצבעוניות חזרה לפרצופים של האנשים.

שבת נפלאה

חוסר וודאות בדרך כלל יוצר מציאות חדשה. לקחת אותה עד הסוף, לא לתת לה לחמוק מהידיים. הזדמנויות הן חלק מהשינוי 

פשוט כך . חוסר שקט פנימי שמסחרר את הגוף והמחשבה. לא נותן מנוח וחושב על הצעד הבא . חלק מהקיום הפיזי הוא לדעת שהצעד הבא הוא מאחוריך וכבר השגת אותו . מה שנשאר זה לדמיין את הקונפליקט. די מאובחן למרות זאת די מוזר.

זה נושף בעורף ממאן להרפות. משליך אלומת אור בוהקת על פני השטח ומתריס על המתרחש. אין לו  כל כוונה להשלים ולהיכנע,המטרה להלחם עד זוב דם

תחום אפור משהו, אפלולי חסר עכבות, נטול עקבות.עולם ומלואו מתרחש בתחום הצר הזה .כשאני מתבונן במהלך היום מכמות המסרים שהמדיות השונות שולחות לחלל האויר ובוחרות לשתף אותנו בגועל הגלוי שמתרחש בשטח ההפקר, אזי אני מהרהר כמה נמנע מאיתנו לדעת . השטח שלכאורה אמור להיות צר צפוף קטן כלל לא משמעותי הפך להיות מפלצת רב זרועות שמגוון ההתרחשויות בו הוא מגוון ואין סופי. סוג של אפוקליפסה עכשיו