דמיון מרוכז

שתיקה רועמת שקולה לצעקה צורמת . ההבדל נעוץ בשוני 

יש בו משהו מאגי. מעיין מעצור כרונולוגי של ספירת הימים . 48 שעות שמתחולל בהן הכל . מיקרוקוסמוס של החיים. בעיקר אוהב להפליג במחשבות

ממי  צריך להיזהר יותר מאלו שבוחשים? או מאלו שמערבבים  סוג של יכולת מופלאה להכנס לתחתונים לא לך .

פסח אמנם רחוק אך הקושיות מנקרות כל השנה. יושב קורא קצת פוסטים להפיג את השיעמום ולפתע אני מוצא את עצמי שואל, איך זה אנשים משני המינים בוחרים להיות במקום שהם נמצאים בו . למה כזה ולא אחרת. ברור שיש שורשים מהילדות שהכו שורש ראשוני ובבגרותינו הפכנו למי שאנחנו, לא חשוב באיזו אכסניה בחרנו לשהות עד שהכלוב פרץ לתוכינו. כל אחד נותן פרשנות אחרת ומשם הגבול הוא ווירטואלי. מרתק משהו 

הוא מגיע בגלים ללא התראה מוקדמת . כמו חיה דרוכה לצייד. סוג של תיאבון עצום ומגוון ללא גבולות. רגע לפני, הדמיון עובד שעות נוספות ואני רואה בכל רגע נתון מה עומד להתרחש. תחושה מהפנטת שמגדילה ומעצימה  את הרעב ומעניקה לסשן טעם של עוד והרבה

לשלוט על הפה לעיתים זו משימה קשה יותר מכל שליטה אחרת באשר היא. הקושי הוא עם פליטות הפה, אין דרך חזרה וכאשר מנסים לתקן או לחשב מסלול מחדש ההתרסקות ידועה מראש .

וואלה לא מצליח 

יש את התחושה הזו, אותו רצון או כמיהה ליום שבו .... המזל ישחק לטובתנו, ממש כמו במשחקי קלפים, שש בש, ו  או אין ספור משחקים או רצונות שאנו חפצים ביקרם. שגורלינו ישא ברכה וטויסט בעלילה יהיה חלקנו, ובעקבותיו נפליג למחוזות אחרים. באותו רגע הפנטזיה והדמיון ייצרו עבורינו  את אותה תפאורה לה אנחנו מייחלים ורגע מתוק מופרש פנימה עמוק בתוכנו. אך מה בדיוק אנחנו עושים או בעצם מה יקרה ביום שאחרי? אם כן או לא? איך בדיוק מנהלים את האירוע? תעתועי דמיון 

אותה תחושה שכבר זה נגמר ועדיין האש בוערת מבפנים, ממאנת לסיים את הבערה הנוכחית ומפנה מקום לבאות אחריה. עניין של רגעים עד הכיבוי הלא מוחלט שמשאיר מקום לניצוץ מחודש.

שיטה ידועה בלערבב. לא חשוב מה, ברגע שהשקשוקה נכנסת לפעולה צריך להתחיל לפקוח עיניים. הצרה שהיום מרוב שקשוקות מתחילים להתרגל לתוהו ובואו, וקשה להבדיל בין טוב לרע, אמת ושקר,או סתם רעות לב וקינאה מרצדת מכל עבר. רק מלהתבונן במה שקורה בפוליטיקה הישראלית בחודשים האחרונים קל וחומר בין האזרחים לבין עצמם . מה בסך הכל אנחנו צריכים , סרט טוב וישנם כאלה שהסרט הוא סידרה מתמשכת ביג טיים , ארוחה הגונה וישנם אתרים בלי סוף ,וכל שאר מטעמים שגם הם ישנם למכביר שנותנים לנו טעם לחיים ממש כמו בגינה רק צריך לקטוף.אז למה בכל זאת העניינים מסתבכים וצריך את השיטות האפלות כדי לשרוד. כנראה שייצר האדם רע מנעוריו תופס בכל תקופה.מה שחשוב זו האמונה . 

הדרך הכי לא מעניינת לצעוד בה חסרת סיכונים אפרורית משהו נטולת זוהר. הדרך האחרת היא זו שמרתקת אותנו לקצוות חסרות הגיון לחלוטין, רק הבטן עובדת ללא הפסקה, דילמה מצפונית מה לעשות? נראה לי שבעונה הזו של הקורונה יצירתיות היא שם המשחק. ללכת על כל הקופה מי יודע מה יילד יום