דמיון מרוכז

כל מה שנאמר או נכתב בטל בשישים לעומת מראה עיניים. איך שהוא הכל מתחיל ונגמר ביכולת לבנות תוכן שכזה ולייצר  מערך ציפיות בעל רף  גבוה שמוריד לגמרי את המסננים והמגינים מפני מפח נפש. למידה והפנמה אין לה מקום בעולם המרתק הזה. אולי זו התמימות או הרצון להאמין שהנה זה בהישג יד רק צריך להושיט ולקטוף  או הבדידות שמובילה את הצורך העז להיות במקום אחר. מסתבר שלא חשוב כמה נסיון או ידע יש, תמיד זו האש שמציתה מחדש הרגש העז להיות במקום אחר.

בפשט זו כנראה סוג של תחושה שהגוף והמוח מייצרים לאדם כדי לתת לו פרספקטיבה לפער בין השיגרה השוחקת והקשיים לא עלינו היום יומיים לבין רגעים קטנים של אושר שאנחנו מנסים למתוח כמה שיותר. כל אחד והאושר שלו. קשת האפשרויות והדברים שיכולים לגרום לנו אושר הם אין סופיים. אני משתעשע לא פעם איך מייצרים אפליקציה שכזו שתייצר לכל אחד תוכן משלו, אבל עד שנוכל ליישם טכנולוגיה שכזו נמשיך לחפש את האושר כאן ועכשיו לסיפוק וצרכים מידיים. מי יודע מה ילד יום. 

גשם קסום 

כמה פעמים אנו נתקלים במצג שכזה בין אם הוא פרונטלי ובין אם הוא דרך המקלדת. פעם הבושה הייתה פקטור משמעותי  לא השתמשו בזה לעיתים קרובות , היום הקערה התהפכה על פיה וזה חלק מחיינו מתרבות השקר הזיוף , המטרה מקדשת את האמצעים ולא חשוב באיזה מחיר. כל אחד יכול לקחת את זה לעולם הפרטי שלו.

נחלת הכלל 

כפי שמלטשי היהלומים משביחים אבן יקרה והופכים אותה לאבן נוצצת על ידי ליטוש נכון ומדוייק, זאת ההשתקפות  במיטבה ביחסי בדסמ בעיני 

לצקת תוכן , אחד הדברים היותר קשים בטח בעולם מטורף שכזה .כשכל אחד בטוח שהוא זה שמייצר את האג’נדה היומית שמשפיעה על הכלל לטוב ולרע. בסוף זה נגמר  שהמלך הוא עירום.על אחת כמה וכמה כשמדובר בסאדיזם לשמו ולא חשוב לאיזה עולם ערכים הוא שייך . ראבק איפה היחיד שנלחם על קיומו ייצרו והצורך להביע את האני שלו , זה שרוצה לפרוץ החוצה, אבל האמת הקיומית חזקה ממנו , ומחזירה אותו פנימה

וואוו, אין ספק שזה בוער כשהצמד הזה נאמר. השימוש בו במרחב אין סופי של סיטואציות, מי זה נאמר ובאיזה הקשר. אני נוטה להשתמש בו לעיתים רחוקות, אך כשהוא נאמר במסגרת בדסמ אני אוהב את התוצאה לאחר המשחק 

מסתבר שהביטוי, מבדיל בין קודש לחול, מחדד אצלי את החשיבה במהלך השבוע לעומת המסקנות שמתקבלות בסופש. סוג של תובנות שלעיתים נוגדות, לפעמים משלימות אך בפרוש אינן זהות. כנראה שהשקט שהסופש מייצר נותן לי באופן מוחשי ובלתי תלוי להסתכל על מה שאני עוסק בו מזויות שונות ובאופן בלתי משוחד. 

אחת התכונות המתעתעות ביותר במכלול התכונות והאופי של בני האדם, בעיקר כשהמרדף מונע מייצר בלתי נשלט.

הלוגיקה המתבקשת היא לתת לרציו להוביל אך כמו תמיד הכשלון ידוע מראש.

אבל מי אני שאשפוט!!!!

צמד מילים שמכילות עולם ומלואו. פרשנות שלא משתמעת מעבר לתשובה אחת אבל פנים רבות לה. בסופו של יום כל אחד מבין אחרת את אותה סיטואציה, תובנה, כוונה. אין לי ספק שאין מקום לפרשנות יתר אלא פשוטו כמשמעו.

איכשהו דברים מקבלים תוקף בהתאם למצב הרוח הכללי ולרגע סדרי העדיפויות משתנים כהרף עין ומה שחשוב היום תפל מחר ולהיפך. יחסים מעצימים את סדרי העדיפות לרמות  גבוהות ועמוקות שלפעמים גודל הסיכון שווה לגודל ההנאה, ולפעמים לא.

עניין של עדיפות